דעות

כבר דורות רבים שההפטרות הנקראות בסוכות, מהלכת אימים על המין האנושי ומפרנסות דורות של מיתוסים אודות 'יום דין' ו'פרשי אפוקליפסה' שיגיעו באחרית הימים וימחו את האנושות מעל פני האדמה. הרב חגי לונדין מגלה מעט מן המשמעות הפנימית העומדת מאחורי החזון.

חיים ולדומירסקי החליף לרכב יותר גדול כדי שגם לביתו שנולדה בראש השנה יהיה מקום באוטו. על הדרך הוא מספר על איך שומרים את הסוד השמור – מין היילוד ועל סגולות ללידה קלה "מסתבר שהסגולה הבדוקה ביותר היא ליסוע לבלינסון. בדוק!!!". בואו לקרוא לפני כולם.

יועץ התקשורת אריאל בן פלר, חושב שרמות החשיפה שקיבלו המתנגדים להזזת השעון היו מעל ומעבר לכל פרופורציה. "מעבר לנטיה הטבעית של התקשורת להתלהם עד כדי היסטריה, היא מגלה כאן להיטות מיוחדת ככל הנראה כי מדובר במאבק "דתיים מול חילוניים" וליתר דיוק אלי ישי נגד הקידמה.

אתמול כינה המחזאי יהושע סובול את תושבי יהודה ושומרון בשם קרציות. שלמה וסרטיל ממוזיאון גוש קטיף, עונה לו במכתב גלוי ומזכיר לו כי ה"קרציות" הם שמגינות עליו מפני גשם הקסאמים. "מר סובול, מותר במוצאי יום הכיפורים להודות על האמת : אני צריך רייטינג ופרובוקציה, אני צריך צריך… והצלחת!"

את השעיר שעליו מתוודים את חטאות כל עם ישראל, אנו לא מקריבים כקרבן. אנו מראים כי החטאים האלו אינם שייכים אלינו ועל כן לא יכנסו לבית ה'. אנו משלחים את השעיר עם כל החטאים הרחק מן היישוב, למקום בו אין חיים ומשליכים אותו אל מותו, להראות כי אין בינינו ובינו שום קשר ושייכות.

בליל היום השני של ראש השנה, נפטר בפתאומיות עו"ד משה טמבור ז"ל, שהיה דמות ציבורית מוכרת בעשייה הדתית בקרית מוצקין. בין שאר תפקידיו היה חבר הנהלת פא"י, יו"ר 'חברה קדישא' בעיר ובעבר גם סגן ראש העיר. חברו הקרוב ד"ר מנחם צוקר מספר קצת על דמותו. הספד.

הרב יובל שרלו מסביר מה הבעיות האתיות במכתב התמיכה בהנגבי ומהם דרכי התיקון המקובלות. "הבקשה שלא להטיל עליו קלון צריכה להתמודד בראש ובראשונה עם השאלה הערכית והמוסרית האם ראוי כי עדות שקר לא תיחשב כקלון?"

האתיקה העיתונאית והמקצועיות נשכחים למען הפוליטיקה. אפילו עיתונאי ותיק ומעוטר מוכן לוותר על כל יושרתו המקצועית כדי להוביל אג'נדה פוליטית. אם כך, כיצד נוכל לתת אמון בתקשורת? אברמוביץ' וכל אנשי התקשורת ששיתפו עימו פעולה חשפו כי התקשורת עבורם אינה עוד מקצוע, אלא כלי להובלת מהלכים פוליטיים. לציפי ביתן, יש גם אלטרנטיבה – אתם.

אם לכל בית כנסת היו באים אותם בחורי ישיבה 'נפקדים', כל אווירת בית הכנסת הייתה משתנה. אפילו גדול החפיפניקים יתקשה להריץ צחוקים, כאשר הבן שלו מתפלל תפילת עמידה בדבקות, ולו רק מהחשש שיפריע לו בתפילה. חמישה צדיקים כאלו יכולים להשפיע על קהילה שלמה, עשרה – ויש מה לדבר גם על שיחה לפני התקיעות.

אנו אוכלים כרתי, כדי שיכרתו אויבי ה'. סלקא, כדי שיסתלקו אויבי ה'. תמרים, כדי שיתמו מבקשי רעתנו. וקרא, כדי שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפני ה' זכויותינו. האם מדובר במשחקי מילים? אם כן הם לא תמיד מדוייקים. באכילת התמר אנו מבקשים "שיתמו", למרות שהיה מתבקש אולי להגיד "שיתמרו". והכי מוזר שהשמות 'כרתי', 'סלקא' ו'קרא', אינן בעברית, אז איך אפשר לדרוש דרשות בעברית, על בסיס מילים לועזיות? קצת סדר בליל ראש השנה.

מתן פריידין מגיש זווית ראייה ייחודית על אירועי השבוע החולף: והשבוע בתוך כמות ה-SMSים והמיילים, תוך שהוא עונה לעשרות שיחות טלפון מאנשים שהוא לא בדיוק מכיר, הוא מגיש את הלקסיקון המדרג את רשימת החברים שלך לפי הדרך בה בחרו לומר לאחל לכם שנה טובה. ואיפה הוא נמצא בכל הסיפור הזה?

חיים ולדומירסקי הכותב השנון מ"עולם קטן", משווה בין מחאת הימין נגד הגירוש מגוש קטיף לבין מחאת השמאל נגד ההתנתקות מהעובדים הזרים ומגלה כי הכל תלוי בלחץ הציבורי. וגם סיפור קצר לקראת הימים הנוראים שקשור לילד שלו שבתמונה. וכמה פעמים ביום אתה אומר לדוד ה' אורי וישעי?

אין לבית היהודי בסקירה של חבריו שום מילה על בתי המשפט, המשטרה, השב"כ, צה"ל, מדיניות החוץ, סל הבריאות, האיום האירני, ההתבוללות, המסתננים מאפריקה, ילדי הזרים, בקיצור הבית היהודי חי עמוק עמוק בבית, איך דאגנו לכיתת גן פה, לעוד תקן לעסקן שם ולעיגון תת סעיף זניח לאנ"ש בתקציב המדינה.ככה לא בונים מדינה!! ככה לא מגיעים לשלטון!! ככה מתאיידים!!

משה רבנו, גם בפרידתו הפיזית מעם ישראל, ימשיך להיות עם בניו-תלמידיו, בתור מי שהתווה להם את הדרך הוא יישאר איתם לנצח נצחים. שימו לב לברכת הדרך ליהושע "וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ". במילים "ואנכי אהיה עמך" אומר משה רבנו, כי אמנם הוא לא יהיה נוכח בגופו, אבל רוחו ומורשתו תלווה תמיד את עם ישראל.

"ביהדות יש מספיק צומות גם בקיץ וגם בחורף ושינוי של שעה לכאן או לכאן, שממילא אנחנו "משלמים" עליה בהתחלה מוקדמת של הצום בערב החג, לא משפיע במאום. זוהי דוגמה להתנהלות של הממסד הדתי שמשניא את עצמו לחינם על הציבור הרחב."

למי לא נשאר מקום ביומן הציונות הדתית? נכון, לטובה סנהדראי ולשרה שטרן-קטן, לרבנית שרה הרצוג ולרבנית צפיה גורן. גם לא למרים אליאש או לרבקה בורג או לנחמה ליבוביץ ולעוד עשרות נשים דתיות וציוניות פורצות דרך: מחנכות ויוצרות, נשות רוח ומחקר ומנהיגות ציבור.

בכל שנה, כאשר החקלאי יעלה ויביא את ראשית היבול שלו לירושלים, הוא יזכור ויזכיר מול בית ה', מול הכהנים ומול כל עם ישראל, שהוא יודע בזכות מה הוא הגיע לאן שהוא הגיע. אכן בזכות מאמציו של האיש הפרטי, אבל גם ובעיקר הודות לברכת ה' על סמך מעשי אבותיו. רק כאשר הוא יסתכל על השפע והעושר שניתן לו, באופן הזה, יש סיכוי כי העושר לא יוציא אותו מדעתו, הוא יקבל את העושר בפרופורציות הנכונות.

מתן פריידין מגיש זווית ראייה ייחודית על אירועי השבוע החולף: קידומם של יואב גלנט וניסו שחם, מצריכים דיון דחוף בשאלה האם "יש דין ויש דיין?" * שמו של גדי סוקניק עלה בתור מחליף לאבי בניהו כדובר צה"ל. האם הוא מתאים?

מדינת ישראל-בשפתה, תרבותה, לבושה ואורחות חייה מנסה להידמות עד כמה שניתן למערב ה-'נאור' והליברלי. מאחר שכך אנחנו רואים את עצמנו וזה מה שאנחנו אומרים לעולם, בא העולם ואומר בצדק: אינכם שייכים למזרח התיכון, אתם לא בני בית פה אלא כובשים. ממילא גם זכותנו על הארץ אינה מובנת מאליה.