שקט מחריש אוזניים. חונק. שואב. סוגר ומאיים: אין מי שישאל "איך היה היום?", אין אף ילד שיקפוץ עליהם בחיבוק, אין אף אחד. רק הם והלבד שלהם. רווקה, מחפשי זוגיות, אלמנה, יחידניים, כולם.
הבמאית רחל אליצור מספרת על הדרך מילדות חרדית בלי קולנוע אל הסרטים מסכת פאה וליל כלולות ועל הניסיון להביא למסך את קולן של נשים חרדיות. סינמה שו"ת פרק 36
קהילה חפצת חיים חייבת לייצר מנגנון מסודר שדואג לאותם אנשים למקום בליל הסדר. לא בשיטת "מישהו יכול לארח?", כאילו אנחנו מדברים כאן על עוד תיק חברתי שרק מחכה שמישהו ייקח אותו אלא על אחריות קהילתית עמוקה