שבועות בפתח. ובזמן שאתם מתכננים את תפריט הגבינות, קונים פרחים ומתכוננים לתיקון ליל שבועות הארוך בדרך לפסטיבל הקישים המפואר שהולך להפיל את כולם, נדמה לי ששכחנו חלק חשוב והכרחי יותר שמרכיב את הקומה הראשונה:
הקומה שבה גרים אלפי רווקים ורווקות, גרושים וגרושות, שהחג עבורם הוא לא רק 'מתן תורה', אלא מבחן של חוסן מנטלי מול שולחן חג שיכול להרגיש כמו המקום הכי בודד בעולם.
מלכודת ה"יום רביעי בערב"
בוא נקרא לילד בשמו: להזמין רווק או רווקה לסעודת חג ביום רביעי בערב, כשהחג חל בחמישי, זה לא חסד זה עלבון. כשאתם מתקשרים ברגע האחרון, המסר שעובר לצד השני הוא: 'נשאר לנו כיסא פנוי', או 'נזכרנו בך רק עכשיו'.
זה נותן תחושה של 'צדקה' ולא של 'חברות'. ואם עדיין לא הבנתם, אז יש בכל העולם משהו אחד שמחפשי הזוגיות שונאים יותר מאשר בדידות וזו התחושה שמישהו מרחם עליהם. באמת.
הכרתי מחפשי זוגיות שיעדיפו ללעוס זכוכיות רטובות מציאניד במקום לחוות הזמנה ברגע האחרון של מישהו שמשדר להם שהוא קלט שאין להם איפה להיות.
הדבר האחרון שמחפש זוגיות שחי לבד, שמנהל עולם שלם, קריירה ודינמיקה אישית, רוצה להרגיש זה סוג של 'גלגל חמישי' שהוזמן מתוך רחמים.
הוא רוצה להרגיש שחשבו עליו, שרצו אותו סביב השולחן בגלל מי ומה שהוא: בגלל החוכמה שלו, ההומור שלו, וואלה, הווייב שהוא מביא איתו, ממש לא בגלל הסטטוס המשפחתי שלו.
שבועות הוא החג של רות המואבייה
האישה שהגיעה מהשוליים, מהמקום הכי לא צפוי, והפכה לאימא של מלכות. רות לא הייתה 'פרויקט לשיקום', היא הייתה הלב הפועם של הסיפור. הגיעה הזמן שהקהילות שלנו בכל רחבי הארץ יבינו: הרווקים והרווקות כמו גם מחפשי הזוגיות הם לא 'שברי לוחות' שצריך לתקן. הם הלוחות עצמם.
וכדי שהם ירגישו חלק מהארון הקהילתי שלנו, אנחנו צריכים להזמין אותם עכשיו. לא מחר, לא בערב החג, אלא עכשיו, בצורה מכבדת, רגועה ומזמינה.
כשאתם מזמינים את מחפשי הזוגיות מראש, אתם משחררים אותם מהצורך 'לחפש' איפה להיות, מהמבוכה של לבקש, ומהתחושה שהוא שקוף בתוך הקהילה שלו.
אז כך תעשו זאת נכון
- חוק השבוע מראש: פתחו את היומן היום. תחשבו על החברים, השכנים או בני הקהילה שחיים לבד. הרימו טלפון כבר הערב. אל תסמסו – תתקשרו.
- הזמנה ממוקדת ערך: אל תגידו "אם אין לך איפה להיות, תבוא". תגידו "אנחנו ממש נשמח שתשב איתנו, הילדים מתים עליך והשיח איתך תמיד מוסיף לנו המון". תנו להם להרגיש רצויים, לא "נזקקים".
- בלי שיפוטיות ובלי "עצות": אל תהיו ה"מושיעים" סביב שולחן החג. אל תשאלו "נו, מה קורה עם חתונה?". פשוט תהיו שם. תקשיבו. תנו למילים שלהם מקום, בלי לנסות לתקן אותם.
- גיוון הקולות: חג השבועות חוגג את הפסיפס האנושי. אל תזמינו רק את מי שנוח לכם.
תפתחו את הלב ללוחות ושברי לוחות, לגרושים שמתגעגעים לילדים שלהם שנמצאים אצל הצד השני, ולאלו שמרגישים שהם ב'המתנה" לחיים.
הגיע הזמן שנרים את השמיים לא רק בווטסאפ ובאינסטגרם, אלא ליד שולחן האוכל שלנו. בואו נהפוך את שבועות תשפ"ו לחג שבו אף אחד בקהילה שלנו לא מרגיש שקוף.
זה לגמרי אצלנו וזה מתחיל בשיחת טלפון אחת קטנה, עכשיו.
תגובות