ברונשטיין העביר את העשורים האחרונים של חיו בתור אזרח צרפתי ולמרות ילדותו בישראל, היה למבקר חריף של ישראל, הציונות והלאומיות היהודיות. כבר בצעירותו החל בורנשטיין בפעילויות שלום והוציא לפועל שורה של שיתופי פעולה עם הצד הפלסטיני, ואף הקים ארגון משותף לנושא עם שגריר הרשות הפלסטינית לשוויץ.
לאורך העשורים האחרונים התגורר באופן מלא בצרפת, ושימש כיועצו האישי של נשיא צרפת עמנואל מקרון למזרח התיכון, בדגש על הסוגייה הישראלית-פלסטינית.
הוא לא הסתיר את תפקידו בתור הקול הבולט ביותר בסביבתו של נשיא צרפת שדחף למהלך ההכרה במדינה פלסטינית, וספק אם המהלך היה יוצא לפועל ללא הפצרותיו במקרון לעשות זאת.
ברונשטיין גם סיפק לאורך השנים האחרונות מאז תחיל המלחמה וטבח השביעי באוקטובר, שורה של אמירות שעוררו זעם רב, למשל לאחר ההכרה הצרפתית במדינה פלסטינית תקף את הזעם בישראל נגדו וטען כי "אולי בגלל שלא הייתה מדינה פלסטינית - היה 7 באוקטובר".
מארמון הנשיאות הצרפתי נמסר: "הוא היה תומך בלתי נלאה בשלום במזרח התיכון, צרפתי-ישראלי בלב ובאקטיביזם שלו. עמו נדם קול הומניסטי שנשא את תקוות השלום. כשמתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר הטילה את האזור לכאוס, הוא היה בין אלה שתמכו בהכרה של צרפת במדינה פלסטינית".
גורמים דיפלומטיים בסביבת הנשיא הצרפתי התייחסו גם הם למותו וטענו כי 'היה הרוח החיה' מאחורי המפגש הצרפתי-פלסטיני שהוביל בסופו של דבר להכרה צרפתית-בריטית-קנדית משולבת במדינה פלסטינית.
במהלך העשור האחרון נאבק ברונשטיין במחלת ריאות קשה, ולאורך השבועות האחרונים מצבו הידרדר משמעותית.
תגובות