לפני כמה שנים לקחתי את משפחתי לכותל המערבי. כשעמדנו מולו אמרתי לילדי "אתם יודעים למה הכותל כל כך יפה? מפני שכל אחת מהאבנים שונה קצת מהאחרות". היהדות אינה אחידה. יש לה כללים וחוקים, אבל הם לא נועדו למנוע שונות, אלא לאפשר לנו להיות שונים זה מזה.
גם אם היהדות תובעת מאתנו ציות, הוא לעולם אינו ציות עיוור. אתה יכול לאסור על אדם להכניס חמץ לבית החולים בחג הפסח, אבל אי אפשר להכריח אותו להאמין ביציאת מצרים. בדרך כלל זה מביא לתוצאה הפוכה: הכפיה מוביל לכפירה.
בבסיסה של האמונה היהודית – וזהו אולי הדבר המרכזי שמבדיל אותנו מדתות אחרות - עומדת ההבנה. ״לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר ה׳״, שוצף ישעיהו, התובעני שבנביאים. אם אלוהים לא היה רוצה שנחשוב בעצמנו, הוא לא היה נותן לנו שכל. עולם שבו הכל נקבע מראש, הוא עולם נטול תקווה. אלוהים לא דורש מהיהודי לוותר על הבחירה החופשית. הוא מזמין אותו לחשוב, להתלבט, להיות שותף מוסרי. הוא לא מכתיב לנו את התוצאה, אלא מתבונן במאמצינו.
היהדות שלי אינה סטטית
איני אדם דתי, אני אדם מאמין. זה הבדל לא קטן. נהגתי לומר על אבי המנוח: "האלוהים שהוא לא מאמין בו, הוא מאוד יהודי." אבא איבד את אלוהיו בגטו, אבל היה ספוג כולו בגורל היהודי. אני מניח שעלי אפשר לומר שהאלוהים שאני כן מאמין בו, אינו גר ברבנות. אני מתעקש לפלס אליו דרך עצמאית, מפני שזה מה שהוא ביקש מאתנו. רבתי איתו בחיי מריבות סוערות. כשאחותי נהרגה, כשבתי אובחנה, צעקתי אליו דברים קשים ומרים. אולי זה לא הוגן, אבל ככה נראית מערכת יחסים. אני חשדן לגבי אמונה שאין לה רגעים של ספק. אמונה אינה ודאות, היא המאבק המתמיד עם אי הידיעה.
היהדות שלי אינה סטטית. היא תהליך. כל חיי אני קורא תנ"ך ואוהב תנ"ך, ואפילו כתבתי פעם ספר על גיבוריו. בחדר העבודה שלי יש תלמוד בבלי ואנחנו עושים קידוש לפני ארוחת השבת המשפחתית, אבל אני שומר מרחק מכל מי שמציע לי שירותי תיווך והוראות הפעלה. אני מסרב לקבל את הרעיון המוזר שאלוהי ישראל הוא איש שקוף שיושב בין העננים ורוצה שנעביר כסף לש"ס. בתפיסה שלי, אלוהים הוא לא ישות קבועה, אלא הדרישה המתמדת מאתנו להיות חלק ממעשה הבריאה.
מהי הבריאה הזו בימינו? בעיני יש אחת: בנייתה של חברת מופת יהודית בארץ ישראל. אולי בגלל זה מוזר והרסני כל כך הניסיון לפצל אותנו בין "היהודים" לבין "הישראלים". איך אפשר להפריד בין הזהויות האלה? הישראליות היא בעיקר דרך טובה ושלמה יותר להיות יהודי.
זו הסיבה שהיהדות לא תפרק אותנו
היה בחיי רק אדם אחד שקראתי לו "הרב שלי". זה היה הרב יונתן זקס זכרו לברכה, בעיני ההוגה היהודי החשוב של דורנו. אחד הקטעים הכי יפים שהוא כתב, בספרו "הבית שאנחנו בונים ביחד", עוסק בסיפור בניית המשכן. "מה אלוהים רצה מהם?" שאל זקס. הולכים אנשים במדבר, השמש קופחת, המטרה רחוקה, למה הוא מפיל עליהם גם את הפרויקט המוזר של הקמת קרוואן קדוש.
התשובה שלו: בני ישראל באותה נקודה אינם עם. הם אוסף של עבדים משוחררים, מבוהלים וכעוסים, הנודדים במדבר ומתגעגעים למצרים. הם כבר רבו עם משה במסה ומריבה, והטיחו כלפי השמים: "היש אלוהים בקרבנו אם אין?". היית מצפה שברק יכה בהם, אבל במקום לנזוף בהם אלוהים מטיל עליהם משימה: לבנות לו בית. "הוא אומר בעצם," כותב זקס, "כדי להפוך קבוצה של פרטים לעם, עליהם לבנות משהו ביחד".
זה מה שאנחנו עושים פה. זו היהדות שלנו. זו הסיבה שאני מאמין שהיא לא תפרק אותנו אלא דווקא תציל אותנו. אנחנו יהודים מפני שאנחנו בונים את הבית הזה ביחד.
--
ח"כ יאיר לפיד הוא ראש האופוזיציה ויו"ר מפלגת יש עתיד
תגובות