בעקבות בליץ החקיקה של הממשלה המיועדת, ולאחר שהממשלה הושבעה, הולכות ומתרבות הקריאות לצאת לרחובות ולהפגין נגד הממשלה החדשה ולמען שימור הדמוקרטיה בישראל.

אף אני תומכת בכך בכל לבי. אך חשוב להבהיר: למחאה צריכים להיות גבולות ברורים.

שמעתי לאחרונה את תא"ל במיל' אסף אגמון, ממובילי מחאת בלפור, מתראיין בגלי צה"ל ומצהיר: "אנחנו לא נהיה עוד תנועת מחאה, אנחנו נהיה תנועת התנגדות". ועוד הוסיף ואמר: "אנחנו נעשה את כל מה שאנחנו נראה לנכון… כל מה שצריך כדי למנוע ממשלה עבריינית".

כשהמראיינים ביקשו דוגמא לפעולת התנגדות, כדי להבין במה היא שונה מהמחאה שהייתה עד כה, אגמון הציע להשתמש בדמיון מפותח ולא הסכים להתחייב שפעולות ההתנגדות יהיו כפופות לחוק ובחר להשאיר את הדברים בעמימות.

חשוב לציין שפעולות המחאה שהוביל אגמון עד כה היו חוקיות ובתיאום עם המשטרה. אילו היה מתחייב שכך ייעשה גם בעתיד, הייתי רגועה יותר.

כמו אגמון וכמו רבים אחרים גם אני חוששת שהממשלה החדשה מסוכנת לדמוקרטיה שלנו. עוד בטרם הושבעו השרים, הכנסת יצאה לבליץ חקיקה מהיר ומדאיג. בין היתר, הספיקו להצביע על שינוי פקודת המשטרה כפי שהיתה ב74 שנות קיומה של המדינה, הכשרת כיהונו של שר שהורשע פעמיים ומעל הכל – הדיבורים על פסקת התגברות ברוב של 61 מעוררים דאגה רבה מאוד. דמוקרטיה זה לא רק "הרוב קובע". דמוקרטיה זה גם זכויות אזרח, הימנעות מעריצות הרוב, חופש הביטוי ועוד דברים שעד לא מזמן ראינו אותם כמובנים מאליהם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ההסכמים הקואליציונים מעידים על כך שהממשלה החדשה לא מסתפקת בדיבורים והצהרות בלבד. המצב מדאיג באמת. משום כך אני מסכימה לחלוטין עם אגמון שאסור לנו לשבת בחיבוק ידיים. עלינו לקום ולעשות מעשה ולמחות בכל כוחנו.

אבל חשוב להבהיר: למחאה חייב להיות גבול ברור: לא עוברים על החוק. המטרה לא מקדשת את האמצעים.

מחאה שעוברת על החוק מסכנת את הדמוקרטיה, ואם כך מה לנו כי נלין על הממשלה החדשה. יתרה מזאת, מחאה שעוברת על החוק תפגע בלגיטימיות המחאה, ובשל כך, עלולה דווקא לחזק את הממשלה החדשה. עלינו ללמוד מההיסטוריה וממחלוקות העבר. לא לשרוף את המחסנים כפי שעשו בבית שני. לא לשפוך את התינוק עם המים.

אסון אלטלנה לא התפתח למלחמת אחים מתמשכת בזכות בגין שאסר על אנשיו להקים צבא משלהם. יש הרבה דרכים למחות בתוך מסגרת החוק. אפשר להפגין, אפשר לתאם עם המשטרה ולצאת באלפי מכוניות לכיוון ירושלים, ובסופו של דבר, אם נרגיש שכלו כל הקיצים, נקים אוהלים ונשבות רעב מול בית ראש הממשלה.

מחאת ארגוני להט"ב נגד הממשלה, בשבוע שעבר (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

ועוד דבר, גם במסגרת החוק, יש דברים שלא ראוי לעשות. מתנגדי ממשלת בנט-לפיד הפעילו לחצים על בני משפחותיהם של חברי הכנסת והשרים. גם אם החוק לא אוסר זאת, מעשים כאלה הם בבחינת "נבל ברשות התורה" ובפרט כשמפעילים לחצים על ילדיהם של הנבחרים. גם אם זה אפקטיבי וגם אם זה עזר להשפיע על עידית סילמן, לדוגמא, זה לא לגיטימי ואני מקווה שהמחאה הנוכחית תדע להיות נחושה ובלתי מתפשרת, אך בגבולות החוק והמוסר הבסיסי. זה לא יחליש את המחאה, זה רק יחזק אותה.