אנחנו רואים סימנים רבים של חוסר השלמה עם הממשלה שתקום השבוע בעז"ה. יתכן והגישה הנכונה היא להתעלם. לתת 'להם' לפרוק את זעמם ולהמשיך בשלנו. דומני שרוב הציבור שבע מן הגישה המתנצלת, שאצה להסביר את עצמה בכל פעם שמי שנדמה כאליטה מטיח בנו ביקורת. המערכת האמונית מציגה היום שרירים וחוסן ולא מוכנה כבר להשפיל מבט אל מול המבט הרושף שלמולם. היא משדרת נכונות ל'מלחמה' אם תיכפה עליה. מלחמה במרכאות כמובן.

האם לצד המלחמה המרה הזו יש מקום גם לשיחות שלום? האם יש עם מי לדבר בצד השני? מה בעצם הם רוצים מאתנו?

בעקבות אחד ממאמרי פנה אלי יהודי חביב, שמאלן קצה, בעל תואר שלישי במדעי החברה. הפכתי להיות עבורו לשק חבטות ולמקור לא נדלה להבנת העולם הדתי האמוני. לרוב דבריו משעשעים אותי, כי כמה שהוא חכם בתחום שלו, כך הוא טיפש בכל הנוגע לתפיסת עומק של היהדות ולמה שמניע אותה.

ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

אחרי ההתכתבות האחרונה חשבתי שהיא כל כך פנטסטית ושמוכרחים להוציא אותה לאור – בעילום שם כמובן. חושב להכיר את העמדות של הצד השני. אנחנו לא כאן לבד ועם כל הכבוד למלחמות היהודים, אנחנו עם אחד. אחים. גם אם חלקם סובלים מהפרעה.

האם התווכחתם אצלכם בלהט באחד מבתי הכנסת שלכם או בישיבות ובמכללות למיניהן בשאלה אם בצלאל סמוטריץ' הוא המשיח? האם אתם יודעים שיש מי שחושב שזה מה שאתם עושים בשעות הפנאי?

"מה שלומך אהרון?" הוא פונה בנימוס, "רציתי לשאול אותך שאלה אודות המשיחיות. האם במחוזותיכם מתעוררת הכרה כי ההנהגה הפוליטית שלכם מכניסה אותנו במודע ובכוונת מכוון לעידן משיחי? בחב"ד עוסקים בזירוז הגאולה למשל. האם אתם דורשים בכך או משוחחים על כך?"

אחרי שצחקתי מעט הודיתי שלצערי לא חושבים אצלנו במושגים משיחיים. לא יודע אם זה סימן יפה לנו או לא, אבל משום מה העניין לא נמצא שם ועל כך ענה: "זה מוזר בעיני שאתה מכחיש את ההקשר המשיחי. הלא ידוע הוא שעבור הראי"ה, תקומת ישראל והקמת מדינת ישראל הם אירועים בעלי ממד של גאולה. אז פתאום משתתקים אצלכם דווקא היום, כשזכיתם בפעם הראשונה במושכות השלטון? השאלה שמעניינת אותי היא מי יכריז על עצמו כמשיח. אני מתרשם (פסיכולוגיה בגרוש, אני מודה) שכאשר בצלאל סמוטריץ' עולה על יצועו, מדי פעם, הוא מעלה את השאלה בינו לבין עצמו שהוא הוא הינו המשיח. זה מסתדר לי עם עוד דברים שהוא עשה בעבר ומתכנן לעשות בחודשים הקרובים".

הפגנת שמאל נגד הממשלה החדשה (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

מקווה שלא קלקלתי לבצלאל את התכניות ואם הוא המשיח, נקבל אותו באהבה. שרק יודיע בזמן. בכל אופן זו ההקדמה לדרך שבה השמאל תופס את הממשלה הבאה. כך הוא כתב לי בהודעתו האחרונה: "נוצר הרושם שהעם מתקרב למצב של מלחמת אחים. קראתי בעיתון שיחקקו אילו נוסחי תפילה בלעדיים יהיו חוקיים בכותל כך שיהודים רפורמים שיתפללו בכותל על פי דרכם יוכו באלות אם יתנגדו או יועמדו לדין פלילי. או למשל פיטור להט"בים בתקשורת על פי הניירות של אבי מעוז שנחשפו בידיעות אחרונות. הפרדה בין גברים לנשים בתחבורה ציבורית כאמצעי למיגור הטומאה ופיקוח על אילו מאכלים ייצרכו בשטח ציבורי בפסח. מדיניות ממשלתית כזו עלולה לכל הפחות לחולל סיטואציה כמו שאנו קוראים עליה באירן. עכשיו השאלה: האם המנהיגים הפוליטיים שלכם מבקשים להגיע למלחמת אחים מטהרת או שהם סתם לוקחים סיכון?"

הקומדיה הזו היא כמובן טרגדיה. דור שלם של אנשים נבונים שהוציאו תארים וכתבו ספרים, אבל נשארו כל כך רחוקים ובורים לזהות עמם, עד שזה הופך את המצב למסוכן.

מדינת ישראל לא יכולה להמשיך בדרכה ולהתעלם מרכיבי הזהות הבסיסיים ביותר עבורה. חברה שאין לה מכנה משותף משמעותי, תקבל בקצה את הקריאה הסטריאוטיפית הקיצונית כפי שעולה לדוגמא בהתכתבות הזו, שתפתח את השער בפני השדים הנוראיים ביותר ותאפשר להם לצאת החוצה.

רבים מאוד מבינים את העניין ועל כך אולי הוקם המשרד לענייני מורשת. יש כאן צורך דוחק להשיב את עם ישראל אל התשתיות שהקימו אותו, עוד לפני שנדבר על התשובה לאבינו שבשמים. אבל זו לא רק פעולה ממשלתית. כל אדם שיש בו מעט דעת ושלמד קצת יהדות, מחויב לזה. אין דבר כזה שנהיה פטורים מלבער את הבערות. כשלעצמי נותרתי ללא מילים ורק עניתי שהוא גורם לי לצחוק והוא באדיבותו השיב: "לפחות אחד פה צוחק. גם זה משהו".