קהילה חפצת חיים חייבת לייצר מנגנון מסודר שדואג לאותם אנשים למקום בליל הסדר. לא בשיטת "מישהו יכול לארח?", כאילו אנחנו מדברים כאן על עוד תיק חברתי שרק מחכה שמישהו ייקח אותו אלא על אחריות קהילתית עמוקה
האם אהבה נמדדת ביוקרה של האולם? בתור מחנך, אני צופה בדור שמתרגל למדוד ערכים בשקלים ובפירוטכניקה. המלחמה שנכפתה עלינו היא הזדמנות להחזיר את השפיות, לוותר על המעטפת הנוצצת ולהיזכר ששמחה אמיתית לא צריכה מפיק עם אוזנייה
בואו נעשה רגע סדר. רווקים ורווקות – ובטח כאלו שכבר עברו סיבוב או שניים בחיים – לא מחפשים שיתקנו אותם. הם לא מכשיר חשמלי מקולקל שצריך להחליף לו פיוז כדי שיתחיל לעבוד
בעקבות שיחות חוזרות ונשנות שקיבלתי בתקופה האחרונה מרווקים ורווקות שפנו אליי אישית, הם מקבלים את התחושה שקוואצ'ירים ומאמנים מתייחסים אליהם לא יותר מ... אין לי כל כך איך לומר את זה... משאב עבורם
יועצת הזוגיות נעמה אנסבר בתכנית הדתיות האלה: "אנחנו רוצים שבן הזוג יהיה הכל. הוא יהיה החבר הכי טוב, השותף בניהול הבית, המאהב, יבין בכסף, ברכב, יהיה רגיש, מצחיק ועדין. והם לעולם לא יכולים לעמוד בזה..."