כשמתי שריקי היה בן ארבע, הוא החל לגמגם. עד היום הוא לא יודע להסביר איך או מדוע החל הגמגום, אבל הוא יודע בוודאות שהגמגום הפך לחלק בלתי נפרד מחייו, והוא גם זה שהוביל אותו למוזיקה.

כשהיה בן שמונה, קיבל אורגנית צעצוע במתנה. שריקי הילד התחיל לנגן ולשיר עם הצעצוע החדש, ושם לב שבאופן מפליא- הגמגום נעלם. המוזיקה נתנה לו את היכולת להתבטא באופן ששום דבר אחר לא יכול היה לתת לו.

מאז ועד היום, היצירה הלכה וגדלה ותפסה את מרכז חייו ונפשו. מאחוריו שני אלבומים שזכו בפרס אקום לעידוד היצירה ובימים אלה הוא עובד על אלבומו השלישי, שממנו יצאו כבר מספר שירים: "מהתחלה", "לב בוער", ו"לבסוף נגיע".

כעת, הוא משחרר סינגל חדש: "זכיתי", מתוך אלבומו השלישי שיצא בקרוב.

צפו:

"השיר 'זכיתי' הוא ללא ספק אחד השירים הכי אישיים וחשופים שכתבתי", מתי שריקי מספר. "הוא מספר על הילדות שלי בצל הגמגום שלא אפשר לי להתבטא בחופשיות.

כתבתי על השריטות והחלומות הרחוקים שהרגישו כ"כ רחוקים לילד שכמוני, אבל מצד שני כתבתי גם על מה שזכיתי בו, על המשפחה שזכיתי להקים ועל הניצחון הקטן שלי כנגד האתגר הזה.

אני חושב שהשיר יכול לעורר הזדהות אצל כל מי שחווה, בעבר או בהווה, קושי מסוים בחיים שלו, וזה לא משנה איזה קושי. יש ביטוי לכאב ולקושי אבל יש תקווה ואפשרות לבחור לראות את הטוב."

"הדרך שלי כזמר ויוצר אף פעם לא קלה", סיפר שריקי לסרוגים. "תמיד יש עליות ומורדות. הרבה פעמים מצאתי את עצמי אומר "זהו, שיר אחרון..", אבל הרצון ליצור ולשיר -חזק מזה".

מילים:

הייתי ילד ושתקתי הדמעות היו מילים
אבא לא אמר רק דיבר במבטים
כל כך רציתי,להרגיש שאין כמוני רציתי

החלומות הם רחוקים רק כאב נשאר קרוב
שרדתי כל רגע לא ידעתי לאהוב
לא ידעתי איך אדם ללא מילים יפרוץ את כל השערים
לא ידעתי

זכיתי באהבה
זכיתי במשפחה
זכיתי
לקום עוד בוקר ולשכוח את החושך שהיה
לראות שיש גם אור לבחור בתוך כל הקשיים שבחיי

ילד משחק בעולם ללא חוקים
איך אשכח את הכאב שצרב לי בפנים
כ"כ כאב לי
והבית ריק,
כ"כ כאב לי

כל השריטות ההן חרטו בי
את כל הכוחות
את אלה שהכרתי ואת אלה שפחות
לא הכרתי
לא ידעתי
איך אפשר להאמין כשיש רצון ואין מילים
לא ידעתי

זכיתי..

כמו שיכור על גג בניין כמו דג מחוץ לים,
עליתי על במה, נלחמתי בדממה.
איך נלחמתי…
וכמו בקרב היו פצועים,
לב פועם מלא תפרים
בשארית כוחות נאחזתי בחיים
אבל כבשתי
אני יותר לא מפחד
כבשתי