היום בהיסטוריה: י"ז בטבת תש"ח – הטבח בבתי הזיקוק

בעוד שהיהודים, לאחר החלטת החלוקה, שמחו על האפשרות להקים מדינה גם על חלק מהארץ. הערבים לא השלימו עם ההחלטה והחלו לתקוף ישובים שכונות ספר ובעיקר את הדרכים. מלחמת העצמאות החלה.

האירגונים היהודים ההגנה פלמ"ח אצ"ל ולח"י חיפשו את הדרך להגיב על ההתקפות ולהרתיע. באזור חיפה התקיפו הערבים כלי רכב ואוטובוסים של יהודים. הדרכים מחיפה לכל כיוון היו מסוכנות כי עברו בתוך כפרים ערבים.

לאחר התקפות חוזרות ונשנות מהכפר באלד-א-שייח' (כיום אזור נשר) החליט האצ"ל להגיב "לא ייתכן שיהודים יפגעו ולא תהיה תגובה"

מוסה לוי איש אצ"ל מחיפה ולוחם נוסף נשלחו ביום שלישי י"ז בטבת תש"ח (30.12.47) לפעולת התגובה אך הפעם לא במטרות צבאיות כפי שבדרך כלל נהגו אלא אזרחיות. כשעברו ליד בתי הזיקוק בחיפה הבחינו בקבוצת ערבים שעמדה בתחנת אוטובוס והשליכו לעברם שלושה מטענים מאולתרים. מהמטענים נהרגו שישה ערבים.

39 נרצחים בבתי הזיקוק

בבתי-הזיקוק עבדו, אז ארבע מאות ושבעים יהודים, ואלף ושבע מאות ערבים ולאור המאורעות המתח בין הפועלים היה רב.

כששמעו הפועלים הערבים על הפעולה בשער בתי הזיקוק לא חשבו פעמיים. הם תפסו מכל הבא ליד – מוטות-ברזל, גרזנים, פטישים ואבנים – והתנפלו על חבריהם לעבודה, יש אומרים כי הפוגרום היה מתכונן. הממונה הבריטי לא הרשה לפועלים היהודים להיכנס למחסן הנשק של המפעל, בטענה שצבא ומשטרה עומדים להגיע בכל רגע, והם נסוגו והתבצרו במחסנים; הערבים נגחו את שערי המחסנים בטרקטורים של המפעל. ובמשך למעלה משעה טבחו באכזריות נוראה ב-39 יהודים חבריהם לעבודה. אחרי יותר משעה הגיעו למקום שוטרים בריטים, והפסיקו את הטבח.

לאחר האירוע אמר מוסה לוי, "לו ידענו על המתח הקיים בתוך בתי הזיקוק לא היינו עושים שם את אשר עשינו."

על שם הנרצחים נקראה הכיכר המובילה לבתי זיקוק כיכר הל"ט, בהמשך כונה הצומת בכביש חיפה עכו על שם המפעל הסמוך – וולקן ובשנים האחרונות הוא מוכר בשם "חוצות המפרץ".

הטבח הנוראי זעזע את פיקוד ההגנה בחיפה, ומפקד ההגנה בעיר משה כרמל החליט על פעולת תגמול מיידית עליה נספר בעוד יומיים.