במהלך אירוע "זיכרון בסלון", שיתפה אשת התקשורת לירון ויצמן ברגע משפחתי שהותיר את הנוכחים המומים. בתה הקטנה שאלה אותה שאלה שמשקפת את הפער הדורי העצום: "האם השואה היא כמו יציאת מצרים?", כשהיא מתכוונת לשאלה האם מדובר באירוע שאכן קרה, או בסיפור היסטורי שניתן להטיל בו ספק.
ויצמן מיהרה להבהיר לבתה את ההבדל התהומי. בעוד שיציאת מצרים נחשבת לאתוס המכונן של העם היהודי, באקדמיה ובארכאולוגיה מתנהל עד היום ויכוח סוער סביב השאלה האם האירוע התרחש כפי שמתואר בתנ"ך, בשל מחסור בממצאים פיזיים מאותה תקופה: "השואה קרתה לפני עשרות שנים, אפילו לפני פחות מ-100 שנים. זה רחוק מאוד מלהיות יציאת מצרים".
השאלה הזו נוגעת בנקודה רגישה במיוחד: הפער שבין אמונה למדע. עבור הציבור המאמין, יציאת מצרים היא אמת מוחלטת, אך במישור המדעי-אקדמי, ארכאולוגים והיסטוריונים חלוקים בדעתם בשל היעדר ממצאים פיזיים מהתקופה. יציאת מצרים חיה במרחב שבין המסורת לאמונה, מרחב שבו סיפורים עוברים מדור לדור כחלק מזהות, גם ללא "הוכחות חותכות" במעבדה.
לעומת זאת, כפי שהבהירה ויצמן בנחישות, השואה אינה זקוקה לאמונה כדי להתקיים. היא עובדה היסטורית, מדעית ומתועדת שהתרחשה לפני פחות מ-100 שנים. היא לא מיתוס ולא "סיפור" – היא מציאות ששורדיה, כמו סבתה של ויצמן, בתיה ז"ל, נשאו על בשרם וסיפקו לה עדויות בלתי ניתנות לערעור.
המסר של ויצמן היה ברור: בעוד שעל העבר המקראי אפשר להתווכח בכלים של אמונה ומדע, על השואה אין מקום לספק. האחריות שלנו היא לוודא שההיסטוריה המודרנית לא תישחק ותהפוך למיתוס מטושטש, אלא תישאר עדות חיה וצורבת לעד.
תגובות