דניאל סגרון

אחרי שטורו הקודם עורר סערה, הרב דניאל סגרון מבהיר שחלום הסנהדרין וחברת מופת אינו כפייה, אלא שאיפה דתית לגיטימית, ומצר על סגנון קודם. הוא קורא להכיר בפערים בין חילונים לדתיים ולחפש "דבק מאחד" בחזון חברת מופת

איום הגרעין האיראני הוסר בזכות נתניהו, מה שמסיים את תפקיד הציונות החילונית. כעת, על ישראל לעבור מ"סור מרע" ל"עשה טוב" ולבנות חברה המשלבת תורה, מוסר ומדע

המסר שאנחנו כן יכולים לקחת ממורשתו של אחרון הרבנים הספרדים, שריד לעולם שלם שהוא עמל רבות להנכיח אותו בעם ישראל, הוא שבירת המגזריות, מציאת דרך האמצע. זהו תפקידה של יהדות ספרד, זו תמצית דרכו ומשנתו של הרב מאזוז

אם בנט היה נאבק על קולות הימין, היה חשוב למנוע תרגיל נוסף שלו, אבל כשהוא עשה פרסה, חבר לאנשי המחאה ונאבק מול יאיר לפיד, הוא הנכס הכי מניב שהימין יכול לחלום עליו

ערוץ 14 מזכיר לנו שהסיפור האמיתי הוא לא ימין מול שמאל, אפילו לא ביבי או לפיד, אלא יהדות מול ישראליות. ככל שהמרחב הציבורי במדינת ישראל יהיה יהודי יותר, כך הזהות היהודית של האדם הפרטי תתחזק יותר

ישנה דרך אחת ויחידה לשמר קואליציית ימין – דתיים, שעקרונית יכולה להחזיק כאן מעמד לנצח. רק אם דרעי וגפני, סמוטריץ' ובן גביר, יבינו שהפעם משהו דרסטי יהיה חייב להשתנות ויתמכו בעצמם בגיוס חרדים

כמה אנחנו צריכים להתבייש מהדברים האלו! מה שפשוט וברור לאמריקאי שגדל על התנ"ך, שכל הייעוד של עם ישראל הוא לשוב ולארצו ואז להקים מחדש את לב הממלכה שלו, כל כך לא פשוט לנו

אף תרגיל מבריק של המוסד לא היה יכול לפגוע ככה בתוכנית של גרמניה החדשה, כמו החיפזון והנמהרות של אדון סינוואר. זו הנחמה שסיפק לנו קידר בימים הכאובים שאחרי הטבח. אבל היום, שנה לאחר מכן, הנחמה הזו רק מתעצמת, תהילות לאל

בעבר היה מנהג קדמון לומר סליחות אחרי ערבית, המנהג השתנה בגלל שלפי הקבלה אין לומר י"ג מידות קודם חצות הלילה. מנהג הסליחות נועד כדי להתעורר לשוב בתשובה, לכן לשיטת האגרות משה אין לפספס אותו בגלל עניין קבלי

אנשים מאוד חכמים יכולים לפעמים להתמלא מהעיסוק השכלי, מהמחקר, העיון, הלימוד. הבעיה שהם לא מבינים שרוב ההתנהלות של בני אדם היא לא שכלית

אם אנו רוצים באמת לקחת את הגאולה קדימה, באמת להגיע ללב של ירושלים, קדושת המחנה היא תנאי בסיסי והכרחי. המציאות שבנות מדרשה רוקדות ומקפצות ליד בחורי ישיבה, היא מאורע שצריך לתת עליו את הדעת

יש שאלה אחת על הפרק והיא מי יצליח להיבחר. הלחץ על השר לבחור לפי הרזומה וההתאמה, לא לפי הסיכויים, עלול להוביל לתוצאה קלאסית של שניים רבים והשלישי, הרב לאו, נהנה מהפילוג ומנצח

הוועדה משרתת את הציבור. אם הוועדה החליטה החלטה שגורמת לציבור להפסיד מכל הכיוונים, הוועדה מוכרחת להתכנס ולומר שטעו לחשוב שיש למועמד שלהם סיכוי

עמדת הרב יצחק יוסף היא העמדה החרדית הברורה. הארץ קיימת בשביל התורה ואם צריך לבחור אז התורה קודמת לארץ. הרב שך הבהיר אותה בזמנו, ועד היום החברה החרדית בנויה על העיקרון הזה

עצרת תפילה אחת על החטופים לא התארגנה בבני ברק, אבל עצרות המונים על השאלה האקוטית איזה חרדי ייבחר התקיימו ללא הרף. מנהיג הציבור הליטאי, שבמשך כל ימיו הוביל נגד הרב שך את הקו שמתנגד לחיבור בני תורה לפוליטיקה, יצא מגדרו כדי להיאבק בעד הפרת ההסכם בעיר אלעד

ש"ס לא צריכה להיות חיקוי של דגל התורה. הליטאים מאמינים בהתבדלות, בלימוד לשם לימוד. זו לא הדרך הספרדית, זו לא הדרך של הרבנים הספרדים בחוץ לארץ

אין מנוס מן המסקנה שדיבורי האחדות הבלתי נגמרים הם אשליה, אשליה שמונעת מאתנו להבחין בשורש של הבעיה. דיבורי אחדות ללא הבנת לב הפילוג, הם קוסמטיקה בלבד

חשוב לקונן כדי להרגיש את חווית האובדן של יהודי בית ראשון, אבל אי אפשר להמשיך להתאבל כמו פעם. אנו בדור של תיקון, של עשייה, של בניין. ישנם שני דברים מרכזיים שכל יהודי יכול לעשות, כדי להשלים את מעגל ההיסטוריה שזכינו לחיות בו

לפעמים נראה שהקואליציה הזו נהנית להשאיר את מדורת המחאה של השמאל בוערת. כל כמה ימים מישהו מוסיף קיסם, או גזע. הגיע הזמן להתעשת

הרגש אומר אנחנו בבירור הצד הצודק, וזה לא הוגן שנוותר. אבל השכל אומר, להתקפל. להרוויח את חיזוק בתי הדין, להתעקש על מינוי השופטים בשביל העתיד, ולוותר על כל השאר. עד יעבור זעם