'יותר גרוע מהמתווה הנוכחי' (עמית סגל), 'זה לא מתווה הנשיא אלא מתווה הנשיאה' (השרה מירי רגב). 'הרצוג בחר בצד של האופוזיציה כי הוא רוצה לרוץ בעתיד לראשות הממשלה' (רביב דרוקר).

פשרת הנשיא שכל המדינה חיכתה לה, התנפצה לאלפי רסיסים בקול רעש גדול. במשך תקופה ארוכה הרצוג שמר על תדמית ממלכתית, אבל דווקא בזמן שהחברה הישראלית הייתה צריכה אותו הכי הרבה, הוא אכזב והותיר אותנו ללא פשרה, ללא פיוס, ללא תקווה.

המחנה האמוני צריך להחליט כעת אם הוא רוצה להיות צודק או להיות חכם. זכותנו להעביר את הרפורמה. אהרון ברק שדד מאתנו את השלטון בעורמה, וכל מה שאנו רוצים זה להשיב את הגזלה ולהחזיר את הצדק למקומו. אין דבר ראוי מכך.

אנו גם יכולים לטעון שזהו מאבק על ליבת הדמוקרטיה, כי אם המפגינים היו מצביעי ימין הם לא היו מקבלים פרומיל מהיחס המעודן והמלטף שהאנרכיסטים מהאליטה החילונית מקבלים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

רוטמן אחרי הקריאה הראשונה (צילום: סרוגים)

מהות הדמוקרטיה היא שאין הבדל בין מוכר פלאפל מבית שאן, למנכ"ל חברת הייטק גדולה. הקול של שניהם שווה. כניעה למחאה, הסכמה לפשרה, פירושה הכרה בכך שקול של טייס בוחר מרצ שווה יותר משני קולות של חרדי. אבל בכל זאת כדאי לנו להיות חכמים, לא רק צודקים, משלוש סיבות.

הראשונה היא שהנזק למדינה מכך ששלושים אחוז ממנה ממורמר ומתוסכל, חרד ומפוחד, גבוה יותר מהנזק שמערכת המשפט מעוללת לנו, באטימותה.

אפשר לבצע שינויים בהדרגה. להתעקש כעת על מינוי שופטים, ולוותר בקדנציה הזו על שאר הדברים. כך בעוד עשרים שנה יהיה בבית המשפט רוב של שופטים שמכבדים את מסורת ישראל וניזונים ממנה. כך נדחה את הקרע בעם לעוד עשרים שנה, נרוויח זמן יקר למצוא דבק מלכד לחברה.

הסיבה השנייה היא שאנחנו צריכים את השמאל. תפקיד היהדות בארץ ישראל הוא לא להסתגר סביב בבא קמא, כמו בחוץ לארץ. תפקידנו הוא להקים ממלכת כהנים שתהיה אור לגויים, ליצור שיח עם כל הדתות בעולם כדי למלא את ייעודנו, ועל הדרך להשיג שלום עם ערביי ישראל ולסלול את הדרך להקמת בית המקדש.

לשם כך אנו צריכים את היהדות החרדית, אך גם את ערכי השמאל האוניברסליים. הדרך היחידה למנוע את קריסת ממלכת ישראל השלישית היא למצוא לה חזון מאחד, והחזון האוניברסלי של הרב קוק ובן גוריון, הוא הסיכוי היחיד.

הסיבה השלישית היא שלא חשוב לנו אקטיביזם ולא מפריעה לנו עילת הסבירות. אנו רוצים את משפט התורה, את ערכי היהדות, שהיא כמובן הרבה יותר אקטיביסטית מאהרון ברק. לכן בבחירה בין השפעה על מערכת המשפט לחיזוק מערכת בתי הדין, האופציה השנייה עדיפה.

משתלם לנו לוותר כרגע על השינוי במערכת המשפט, ולקבל בתמורה את חיזוק בתי הדין.

ביטול 'הלכת בבלי' שמכריחה את בתי הדין לפסוק נגד ההלכה אם בג"ץ לא מרוצה מדעתם של חז"ל; ביטול פסק הדין של השופטת פרוקצ'יה שמתיר לכל שלושה אנשים להיות בוררים אבל אוסר על דייני ישראל הנבחרים, מיטב המוחות של עולם התורה, לשמש כבוררים בדיני ממונות; הכרה רשמית וממלכתית בבתי הדין לממונות שיקבלו תקצוב וחיזוק מהמדינה.

כך מחזקים את משפט התורה, בלי לתקוע אצבע בעין לחילונים. אנחנו לא רוצים כפייה דתית, כי כפייה היא רק מרחיקה ואנחנו רוצים שהחילונים ישובו אל ה'. אין לנו אינטרס גדול מזה שעם ישראל ישוב בתשובה, ויריב לוין ושמחה רוטמן לא מקרבים אותנו לכך.

הרגש אומר אנחנו בבירור הצד הצודק, וזה לא הוגן שנוותר. אבל השכל אומר, להתקפל. להרוויח את חיזוק בתי הדין, להתעקש על מינוי השופטים בשביל העתיד, ולוותר על כל השאר. עד יעבור זעם.