הרב יוני לביא

לאדם שנולד בדור הזה, שחי לו בטוב ובנעימים במדינת ישראל החופשית, באמת קשה להבין את זה. זה מרגיש לו מוגזם לגמרי! "ביג דיל. עושים כזה עניין מבניין שנשרף לפני אלפיים שנה?!

אוסף הפרשיות של ינון מגל, 'באמונה ואורן חזן (מבלי להשוות), מזמין לחשבון נפש כללי, תקשורתי וחברתי על הקלות הבלתי נסבלת של מילים שעפות כאן. הרב יוני לביא על השיימינג ברשת

לו הילד שלכם בן ה-10 היה ניגש אליכם ומבקש את המפתחות של האוטו כדי לקפוץ רגע לחבר. לא הייתם נותנים לו, נכון? אז למה סמרטפון אתם קונים כן? צפו בשיעור המצולם

תשחטו את יינון מגל. תערפו את ראשו, תקרעו אותו לגזרים, תרגישו מרוצים מעצמכם כמה שאתם טובים ונאורים. בסופו של יום זה לא עניין של אדם אחד. זו סיפורה של תרבות שלימה שמתגלה כאן בערוותה.

בדור שלנו, המציאות של למצוא בן או בת זוג כדי לבנות איתם זוגיות יפה, יציבה, מאושרת, זו משימה שהפכה למסובכת. הרב יוני לביא עם מספר כללים ועצות בדרך לחופה

מול פרשיות ההטרדות המפורסמות אחת ליום קורא הרב יוני לביא לאנשי 'הדת החילונית' לערוך חשבון נפש, כיצד הנורמות המופקרות שקבעו, דרדרו את הנשים שהפכו ל"אובייקט בשוק הבשר"

אני רותחת מכעס, מהשפלה וממבוכה. עבר כמעט שבוע מאז, אבל החוויה הנוראית הזו לא עוזבת אותי. עוד לפני שהתחלנו בנסיעה הנוסעת שישבה במושב שלפניי, אישה מבוגרת עם כיסוי ראש, הסתובבה פתאום וסקרה אותי מכף רגל ועד ראש. היא פנתה אלי בצורה תקיפה והתחילה לצעוק עלי "איך את לא מתביישת?! להסתובב עם מיני כזה. גועל נפש! בחורה דתית, מה את חושבת לעצמך?!".

בפינות לנוער בערוץ מאיר של מכון מאיר מנסה הרב יוני לביא לענות על השאלה האם בנות צריכות להתגייס לצבא ואיזו תרומה יותר חשובה לעם ישראל?

זו היתה אחת מתעלומות הרצח שטלטלו את המדינה. נערה צעירה נרצחת באכזריות כמה מאות מטרים מביתה, ובמשך שש עשרה שנה כל המאמצים לעלות על עקבות הרוצח עולים בתוהו. הרב יוני לביא על התובנות האמוניות מפיענוח רצח נועה אייל

מה, מתי וכיצד יש להסביר לנער ולנערה המתבגרים על התפתחותם הגופנית ועל איך באים ילדים לעולם. וכמו כן על האופן בו יש ללמד ילדים פרשיות בתורה שעוסקות בנושאים שהצנעה יפה להם

אין מצב שאתם לא מכירים את ההרגשה הזו. שנה חדשה בפתח והלב מלא בציפייה. חלומות, תקוות והחלטות חיוביות חגות בראש במחול אופטימי. תפילה קסומה מתנגנת באוויר "שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום". אלא שאז הוא מתפרץ פתאום ומקלקל את השמחה. אותו קול קר וציני שטוען בעקשנות: "נו באמת, די עם השטויות. הרי זה לא ראש-השנה הראשון שלך וכל פעם מחדש אתה תקוע באותם חלומות. הרי אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה. הזמן יעבור ובראש-השנה הבא שוב תמצא את עצמך באותה נקודה כשבעצם כלום לא השתנה…". ופתאום ההתלהבות נעלמת ותחושה של כבדות מעיקה הולכת ומשתלטת עליך.

שהגיעו לארץ מיליון עולי ברית המועצות לפני שנים היה צריך מישהו שיקבל את פניהם. שיעמוד בשער ובמאור פנים יציע לפניהם את מה שנחסך ונעשק מהם כל שנות החושך הקומוניסטי. שיראה להם את החיבור ליהדות, לתורה ולמצוות שהיה מנוע מהם מאחורי מסך הברזל אבל כאן בארץ הקודש הוא אפשרי

רובו של עם ישראל חוגג בשמחה את יום העצמאות. מעטים הרבה יותר מציינים את יום שחרור ירושלים. קל יותר להבין את הצורך בעצמאות מדינית ובצבא יהודי שיגן עלינו. קשה יותר לקלוט ולהפנים את הערך של המקום הרוחני והקדושה בחיינו

אחרי פסטיבל השמחה הצהוב שתקף את המדינה, הרב יוני לביא מוצא חמשה דברים טובים שאפשר לקחת ממשחק הכדורסל בכלל והאליפות המפתיעה בפרט

מאות אלפים מגיעים למירון להדלקה הגדולה והילדים כבר שבועות ארוכים אוספים קרשים. למה? מה קרה ביום הזה שבוערת בו 'אש' כזו גדולה והמונים מתכנסים כדי לציין אותו?

הרב יוני לביא שוחח עם נומרולוג ומומחה לקבלה ומסכם: "אין ספק שלמרות שאיננו מכירים כלל – הוא צדק! פשוט קלע בול. במה? בערך ב-20% מהדברים. לעומת זאת, היו 20% שכל קשר בינם לביני מופרך לחלוטין"

אלפיים שנה העולם חיכה לרגע בו תגיחי לאוויר העולם ודוד בן גוריון יכריז באוזני האנושות המופתעת "תחי מדינת ישראל!". הרב יוני לביא במכתב ברכה למדינת ישראל לרגל יום הולדתה

כשמדובר בחללי מערכות ישראל, אותם גיבורים שזכו להקריב את חייהם על מזבח אמונתם ובזכותם קמה וחיה מדינת ישראל הרי שיש במותם מימד נשגב של קידוש ה' והעצמת החיים

מגיל התיכון נחשפתי לצדדים האפלים של עולם האינטרנט, כבר זמן ממושך מצבי טוב למדי אבל עדיין אי אפשר לומר שאני נקי לגמרי. איך אני יכול להיפגש עם בחורה ולחשוב על קשר טהור ונישואים כדת משה וישראל, כשיש לי עבר כזה 'מלוכלך'? הרב יוני לביא משיב

לא נעים לומר אבל האמת היא שאני שונא לנקות לפסח. איך אפשר בימים משגעים כאלו, כשהאביב משתולל והשמש מזמינה אותך לחגוג איתה בחוץ – לעמוד בתוך הבית עם סמרטוט וסחבה ולנקות… זה הרי ממש עוול, לא?!