בית המשפט הרשיע את צ' בהריגת עאישה ראבי ממניע טרור יהודי

רצח עאישה ראבי בבנימין מגיע לשלב ההרשעה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (בשבתו כבית משפט לנוער), קבע אתמול ברוב דעות של השופטים מיכל ברק נבו ומיכאל תמיר, כנגד דעתה החולקת של השופטת (בדימוס) ליאורה ברודי, כי צ' - צעיר תושב בנימין, הורשע בהריגת הפלסטינית מתוך מעשה טרור.

צ', היה אז קטין, תלמיד ישיבת תיכונית ועל פי כתב האישום יצא מהישיבה לכיוון הכביש הראשי ויידה אבן לעבר רכב פלסטיני שחלף בכביש. מהאבן נרצחה עאישה ראבי.

לפי הכרעת הדין: "באירוע שהתרחש בלילה בסוף שנת 2018, שבו יידה הנאשם אבן, במשקל כ-2 ק"ג ובאורך 20 ס"מ, ממבתר באזור היישוב רחלים, על כלי רכב הנושא לוחית רישוי פלסטינית. ברכב נסעו הגב' עאישה ראבי, בעלה ובתם הקטינה. כתוצאה מכך נהרגה המנוחה, הגב' עאישה ראבי. המעשה נעשה ממניע לאומני".

חוקרי המשטרה והשב"כ מצאו על האבן שהייתה במכונית DNA של הנאשם. פרקליטיו טענו כי הממצאים הוספו לאבן ואת גרסה זו דחה בית המשפט.

"הקביעה של שופטי הרוב מתבססת על מצבור ראיות נסיבתיות, העיקריות שבהן מציאת ה-DNA של הנאשם על האבן שגרמה למות המנוחה, הפרכת האליבי שמסר הנאשם, שקרי הנאשם והתנהלותו לאורך חקירותיו, סתירות בגרסאות המאוחרות והכבושות שמסר ופרטים רבים נוספים.

בהתבסס על אלה, קבעו השופטים ברק נבו ותמיר כי התרחיש ההיפותטי של העברת דנ"א אקראית ו"תמימה" לאבן שמהשלכתה נהרגה המנוחה לפני האירוע אינו סביר ואינו נתמך בחומר הראיות. נקבע כי ההגנה לא הציגה הסברים סבירים, מהימנים ומבוססים למכלול הראיות המסבכות".

עוד קבעו שופטי הרוב כי גם אם קיים תרחיש היפותטי להתרחשות כל אחת מאותן אפשרויות חריגות המעוררת ספק בדבר אשמתו של הנאשם, כאמור בחוות דעתה של השופטת ברודי, אזי הסיכוי שכל אותם תרחישים חריגים יתרחשו בו־זמנית בנסיבות המקרה דנן הוא כה קלוש ומרחיק לכת, שאין בו כדי לעורר ספק סביר. לכך יש להוסיף את שקרי הנאשם והתנהלותו בחקירות, שהם גורם מפליל נוסף, המחזק את ראיות התביעה. כאמור, הספק הסביר מצריך אחיזה סבירה בחומר הראיות ולדעת שופטי הרוב – כזו אין כאן.

3.שופטת המיעוט, אב"ד ליאורה ברודי, הציעה לזכות את הנאשם מחמת הספק, אך ציינה: "אני סבורה כי ההסבר שמציעים הנאשם/ההגנה למציאת הדנ"א (מגע קודם של הנאשם באבן) הוא תרחיש שאינו בלתי הגיוני ובלתי סביר באופן המאפשר הרשעה על סמך הפרשנות המפלילה לראיות הנסיבתיות. לצד זה הדגשתי כי החשד כנגד הנאשם הוא עוצמתי ומשמעותי, ואין בזיכויו של הנאשם כדי 'לטהר' אותו מהחשד".

כאמור, צ' היה קטין בעת ביצוע העבירות, ועל כן קבע בית המשפט שהוא ביצע את המיוחס לו (ולא הרשיע אותו), והורה על קבלת תסקיר משירות המבחן לנוער, עובר לטיעונים לעונש, כפי שמחייב החוק.