סיפור ישן מתאר ספינת נוסעים המפלסת את דרכה לאיטה בים כשלפתע מתחוללת סערה גדולה. רב החובל רואה איך הגלים והרוחות מתגברים, וחושש שכלי השייט הישן יתהפך וישקע. הוא מזעיק אל הסיפון את כל הנוסעים ואומר להם שכל אחד חייב לרוץ לחדרו ולבחור חפץ אחד ולהשליך אותו אל הים כדי להקל מעל הספינה הכבדה המטלטלת. אחד הנוסעים שועט לחדרו, מפשפש באמתחתו וכעבור רגע שב חזרה ומשליך אל הגלים הסוערים את…התפילין שלו.

הסיפור הנוקב הזה מזכיר במידת מה את הגיליון החגיגי של אחד מעיתוני המגזר שציין בשבת האחרונה שלוש שנים להיווסדו. לרגל הגיעו לגיליון 150 המכובד יצא בפרוייקט מיוחד של רשימת 'מאה וחמישים הצעירים המבטיחים של הציונות הדתית'. בפני הקוראים הנרגשים הוצגה הרשימה צבעונית, שהתפרשה על פני חמש עשרה קטגוריות מגוונות, כולל מדעים, אומנות ואפילו ספורט ואופנה. איך אמר פעם מישהו? 'אנחנו על המפה'. בכל תחום אנחנו נוכחים, מצליחים ומשפיעים. מי יודע לאן עוד נגיע בקצב הזה. פשוט תענוג.

כמעט והלכנו שבי אחרי ההתלהבות הכללית אך משום מה צד את עינינו פרט שולי. קטגוריה אחת קטנה נשכחה. זניחה. איזוטרית. חסרת משמעות ממש. תורה, קוראים לה. כי הרי כציונות דתית גאה יש לנו תרומה ייחודית לעם ישראל שרק בשבילה היה שווה לחכות אלפיים שנה – בן 21 חלוץ בהפועל קריית גת, בת 19 פעילה פמיניסטית בפייסבוק ובן 16.5 מעצב אופנה. תורה, רוח וערכים הם כנראה לא מן חלק מן ההבטחה והבשורה שיש לדרכו של הרב קוק להעניק לעם ישראל. אשרינו שזכינו לְתַגְבֵּר את שורות הקומיקסאים, אשפי האינטרנט וְהַשֶפִים, אך האם לציבור הדתי לאומי אין גם רבנים, אנשי תורה ורוח להעניק להם ישראל? כנראה, כך סוברים באותו מגזין, את זה כבר נשאיר לחרדים. לפחות לאלו שיאיר לפיד לא יצליח לגייס.