אחד מהערכים שהתרבות המערבית הנחילה לעולם הוא ערך השוויון. ערך האומר שכל בני אדם שווים ולכן לכולם מגיע שוויון הזדמנויות בכל תחום. על פניו ערך השוויון הוא ערך חיובי היוצא נגד אפליה וגזענות וכל פגיעה באדם הנעשית אך ורק בגלל המוצא שלו, השייכות המגדרית או הדתית שלו או דעותיו הפוליטיות.
אלא שיישום ערך השוויון בפועל הוא לא כ"כ פשוט. מסתבר שיש מקרים שבהם לתת שוויון הזדמנויות לאדם אחד זה אומר לפגוע בשוויון ההזדמנויות לאדם אחר. לפעמים התחשבות בערכים של אדם אחד, בא על חשבון התחשבות בערכים מנוגדים של אדם אחר.
המדרג הפרוגרסיבי: מי קודם למי?
למשל, אם מחליטים במקום עבודה מסוים לשריין מספר מקומות לנשים – אז מקטינים את הסיכוי של גבר להבחר לאותו התפקיד. אם בלימודי רפואה מוקצים מקומות מראש לערבים ישראלים – זה עצמו מקטין את הסיכוי של יהודי בוגר צבא להתקבל לרפואה. אם הצבא מחליט שערך החיים של אזרחי האויב חשובים כי גם הם בני אדם, הרי שבזה נקבע שערך חיי החיילים שווה פחות כי מעתה הם צריכים להסתכן יותר (למרות שגם הם בני אדם).
כעת השאלה מה עושים? התרבות המערבית מצאה פתרון לבעיה זו על ידי יצירת מדרג. כלומר אנשים ידורגו לפי הרקע או המוצא שלהם ולפי זה הם זכאים לקבל שוויון: אשה קודמת לגבר, ערבי קודם ליהודי, חילוני קודם לדתי או חרדי, אזרח אויב קודם לחייל, מסתננים סודנים קודמים לתושבי דרום תל אביב היהודים וכן הלאה.
כלומר כולם זכאים לשוויון כמובן, אבל צריך לעמוד בתור. מה לעשות, אין מספיק שוויון לכולם. (בעולם הפורגרסיבי המדרג בד"כ הולך מהחלש לחזק, ככל שאדם מוגדר יותר כ"חלש" – כך הוא יזכה למנת שוויון גדולה יותר).
השוויון בצה"ל: כשחיילת אחת גוברת על עשרות לוחמים
אחד המקומות שערך השוויון מקודם בצורה מאד אקטיבית בישראל הוא בצבא, ובעיקר שוויון לנשים על ידי שיבוצן בכלל היחידות כולל הקרביות. לכאורה פתיחת כל התפקידים לנשים בצבא זה עיקרון חיובי אולם מה קורה אם גיוס נשים למקומות קרביים פוגע בשוויון של גברים דתיים? הרי אורח החיים שלהם ואמונתם לא מאפשרת להם לחיות בקרבה פיסית לנשים כמו שמצוי במקומות קרביים.
לכן הצבא מדרג את החיילים לפי מנת השוויון שהם ראויים לו. במדרג של השמאל בישראל, המיוצג בצבא על ידי היוהל"ם, חיילת אחת - זכאית לשוויון גם אם הוא יפגע בערך השוויון של עשרות חיילים דתיים. למשל, הכנסת פרמדיקית לתוך שטח לחימה מביא למצב של קרבה יתירה לזמן ממושך בין גברים לנשים. לפעמים זה מתבטא בשעות ממושכות יחד בצפיפות גדולה בתוך כלי משוריין, ולפעמים זה בשינה בחדר משותף כשנמצאים באיתור בעזה.
שימו לב שבכל הדיונים המצאותן של חיילות במקומות קרביים - ברור לכולם שעשרות חיילים דתיים צריכים להתקפל ולוותר על רגשותיהם ואמונתם בשביל חיילת אחת. למה? כי ערך השוויון לנשים גובר על ערך השוויון לדתיים. ככה זה כשאין מספיק שוויון לחלק לכולם.
האבסורד בערבי ההוקרה
יש מצבים אבסורדים עוד יותר. למשל בערב הוקרה ללוחמים שלחמו חודשים ארוכים בעזה, הביאו זמרת. הזכות של אשה אחת לשיר בטקס אפילו כשהיא לא הייתה יום אחד בעזה, גוברת על אורח החיים של עשרות לוחמים דתיים שנאלצו לצאת מהאולם כי אינם שומעים שירת נשים, וכל זאת בערב הוקרה ללוחמים.
לצערי הרב, הציבור הדתי והחיילים הדתיים – לא שמו לב ל"תחכום" של עולם הערכים הליברלי, שבזמן שהוא מדבר על שוויון הוא מדבר על שוויון יחסי. יש אנשים שמקבלים יותר שוויון ויש אנשים שמקבלים פחות שוויון. בשם השוויון כמובן.
אין שום סיבה לקבל את כללי המשחק הללו שמפלים בצורה קיצונית את הדתיים בצבא, רומסים את אורח החיים שלהם ושוללים מהם את היכולת לקבל זכויות והתחשבות.
הפתרון: להפסיק להיות "דתיים שימושיים"
הפתרון יהיה כאשר חיילים דתיים יבינו שאף אחד לא מחלק שוויון בחינם ושוויון לא גדל על העצים. צריך לעבוד קשה, לדרוש אותו ולהתעקש. אסור להסכים עם הנחת היסוד שהדתי נמצא בתחתית שרשרת השוויון.
לצערי ישנם גם דתיים שימושיים שאימצו את הגישה הזו, ונראה להם הגיוני שהדתיים יוותרו על השוויון שמגיע להם כדי שאחרים יוכלו להנות ממנו. אולי הם מרגישים נדיבים כשהם עושים כך, אבל למעשה זו לא נדיבות, זו עבדות.
דתיים לא שווים פחות מאף אחד, וגם לא מאף אחת. אני חוזר: חייל דתי לא שווה פחות מחיילת. גם לדתיים יש רגשות וגם הם נפגעים כשרומסים את הערכים שלהם. גם הם מרגישים לא בנח לפעמים, וגם להם מותר לבא בדרישות. כאשר חיילים דתיים יתחילו לעמוד על שלהם ולהתעקש על שוויון עבורם – אולי גם להם ישאר מעט שוויון. ובא לציון שוויון.
=======
הרב איתן קופמן הוא חבר בארגון 'תודעת זהות'
תגובות