"הסרט הראשון שלי - גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון - וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.
הסרט הראשון שלי - גרסת הבמאי: עמיחי גרינברג על "העדות"
ספר לי קצת על הסרט הראשון שלך - על מה הוא ואיך הוא נולד?
"העדות" עוסק בנסיון להגדיר ולתפוס דבר חמקמק אך מאוד מהותי בעיני שנקרא זהות, תוך כדי התמודדות עם קירות שקופים. הוא נולד מתוך מצוקה אישית בנסיון להבין את הזהות שלי ב"מי אני" ובחוסר יכולת לתקשר את זה למרות שזה כוח מניע בתוכי, שיש בתוכו עוצמה ומשמעות יחד עם תסכול.
כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?
כ8 שנים סך הכל עם כל הגרסאות.
יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?
ניסיתי לשכנע אחרים, קרנות קולנוע בנחיצות הסרט, לקבל תקציב. חוויה מייגעת שארכה שנים.
איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?
ראשית, חווית חיפוש בנסיון קודם כל ללהק שחקנים שנראים לך בעלי פוטנציאל ליילד מתוכם את הדמויות. לאחר מכן תוך כדי העבודה יש חווית עונג ככל שהדמויות מתקרבות אל הדמות שבתסריט.
איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, אתה אחראי, אתה מנווט את כל זה? מה התחושה?
כיוון שעבדתי כל כך הרבה שנים בהכנות, זה היה שילוב של הקלה יחד עם מתח להספיק הכל במעט הזמן שעומד לרשותך.
איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?
זה מתחיל בתענוג שעובר לחשש ככל שאתה מגלה שהעסק מורכב יותר. במקרה של הסרט הזה ההבנה שצריך לתפור שני קווי עלילה מרכזיים אחד לצד השני באופן שיטענו אחד את השני ולא יעשו ההפך, העורך גלעד ענבר עשה עבודה מצויינת.
איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?
ההקרנה הראשונה היתה בפני כ2500 איש בפסטיבל ונציה. היה קשה מאוד עבורי הרגשתי שהסרט לא עובד, לא הבנתי את הבחירות שלי וההתעקשויות שלי, ראיתי אדם קם בקהל ויוצא, חששתי שתכף כולם יקומו וילכו כי הסרט לא מספיק טוב. ואז אחרי כמה דקות הוא חזר (כנראה יצא לשירותים). נשמתי לרווחה והבנתי כמה אני "עלה נידף, אבק פורח, חלום יעוף".
עמיחי גרינברגצילום: פסטיבל הקולנוע בייג'ינג מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?
הסרט נרכש להפצה בסין וזכה בפסטיבל בייג'ינג הסתבר שהסינים מאוד הזדהו עם הסרט, דבר שמעולם לא הייתי מעלה בדעתי. הסתבר שבתקופת מלחמת העולם השניה חיילים יפנים אנסו נשים סיניות רבות, והיו לא מעט ילדים שהסתובבו עם משבר זהות. הם הזדהו עם השתיקה וההכחשה.
איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?
חווית אלם פנימי, חוסר יכולת לתקשר חוויה קיומית פנימית מכוננת, דבר שמייצר ניכור מהעולם הסובב ולא מכוונות רעות.
איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?
קשה לי להצביע על דבר אחד ספציפי, מכיוון שזהו תהליך ארוך הנפרש על פני שנים, הרגשתי שהתסריט מעצב אותי לא פחות משאני מעצב אותו. ברמה הפרקטית אתה מתחיל להבין למה אתה זקוק כדי לעשות סרט, כמה ימי צילום, אנשי צוות עבודת ארט וכיו"ב. ברמה הקיומית אתה מתחיל למצוא נינוחות אל מול החרדות והתהליך המפרך זה הופך להיות מוכר. אני מניח שגם העובדה שאתה מקבל הכרה, ממוסס טיפה את תחושת הבדידות.
בימים אלה עמיחי גרינברג כבר מציג כיוון אחר לגמרי. סרטו השני, הסתברות לאהבה, יעלה לאקרנים ב־5 במרץ וכבר מוקרן בהקרנות טרום בכורה ברחבי הארץ. אם “העדות” צלל אל תוך זהות ושתיקה, כאן מדובר בדרמה קומית על יחסים בין־דוריים - אלמן טרי וסטטיסטיקאי ונכדתו האמנית שיוצאים יחד לחקירה לא שגרתית, ובדרך מגלים מחדש חום, קירבה ואפשרות לאהבה.
תגובות