כשנשים מתאספות סביב בצק: ניסים קורים

לפעמים נס גדול לא מתחיל בבית חולים, לא בחדר ניתוח, ואפילו לא אצל רופא מומחה. לפעמים נס מתחיל דווקא בערב קטן, שקט, ביתי. קערה, קמח, מים, כמה נשים, ולב אחד שמבקש רחמים.

זה לא אירוע נוצץ, לא סדנה מתוקשרת, ולא הפקה מושקעת. זו רק הזדמנות לעצור לרגע את המרוץ של החיים – ולהתחבר. להתחבר לעצמנו. אחת לשנייה. ובעיקר – לבורא עולם. ולפעמים, דווקא שם, קורים הדברים הכי גדולים.

אסתר הדסה - ערב נשים והפרשת חלהצילום: ללא

סיפור אמיתי: על כאב ועל תקווה בלתי מתפשרת של אמא

לנהוראי, בן השנתיים, התגלה גידול בעין. משפט אחד קצר. חד. משפט שמפרק חיים שלמים. עד אותו שבוע הכול היה רגיל לגמרי. גן בבוקר, כביסות בצהריים, צעצועים מפוזרים בסלון, ארוחת ערב קטנה, אמבטיה, סיפור לפני השינה. החיים הפשוטים והמתוקים של אמא לילד קטן. 

ואז בדיקה שגרתית. "סתם כדי להיות רגועים", אמרו. עוד רופא. עוד צילום. עוד המתנה במסדרון לבן מדי. ואז הגיע המבט הזה. המבט שרופא מנסה להסתיר – אבל אמא מזהה בשנייה. פתאום החדר נהיה קטן. האוויר כבד. הלב דופק חזק מדי. 

אסתר הדסה - ערב נשים והפרשת חלהצילום: ללא

המילים הקשות הגיעו לאט, בזהירות רפואית קרה: "מצב מורכב" "נצטרך בדיקות מעמיקות" "אי אפשר לדעת" "אל תפתחו ציפיות" משפטים בלי חיבוק. בלי תקווה. משפטים ששוברים. וברגע אחד – הקרקע נשמטת.

יש כאב שאי אפשר להסביר במילים. כאב של אמא שמרגישה שהיא אמורה להגן על הילד שלה מהכול – ופתאום אין לה שום שליטה. כאב של בדידות. של לילות בלי שינה. של מחשבות שלא נותנות מנוחה.

הפתעה בערב תפילה: הכוח של הביחד

ואז קרה משהו מפתיע. מתוך השבר – היא לא נסגרה. במקום להסתגר בתוך עצמה, היא פתחה את הדלת. במקום לשקוע בשקט, היא ביקשה יחד. "אני עושה ערב בבית", היא כתבה בהודעה קצרה. "מי שיכולה – תבוא" בלי נאומים. בלי דרמות. רק בקשה פשוטה: אל תשאירו אותי לבד.

אסתר הדסה - ערב נשים והפרשת חלהצילום: ללא

בערב ההוא הבית התמלא לאט. שכנות נכנסו בשקט. חברות חיבקו חזק מדי. אימהות עמדו במטבח, לא באמת יודעות מה לומר. זו לא הייתה אווירה של מסיבה. גם לא של אירוע חגיגי. זו הייתה תפילה. נהוראי הקטן התרוצץ בין הרגליים, מחויך, לא מבין למה כולם עם עיניים אדומות. הבצק נלוש – ונרטב מדמעות. השם שלו עבר מאחת לשנייה: "נהוראי בן…" "לרפואה..." "שהקב"ה ישמור עליו…" 

זה כבר לא היה טקס. אלה היו תחנונים. כשהיא הרימה את חתיכת הבצק ובירכה, הקול שלה רעד. נשבר באמצע. אבל דווקא השבר הזה מילא את הבית בעוצמה. לרגע אחד, המטבח הקטן הרגיש כמו בית מקדש.

עברו ימים. ואז שבועות. עוד בדיקה. עוד המתנה מורטת עצבים. עוד שיחת טלפון שמקפיצה את הלב. ואז – שינוי. "יש שיפור קטן", אמר הרופא בזהירות. אחר כך: "יש נסיגה מסוימת". ואז כבר: "אנחנו לא ממש יודעים להסביר". "מפתיע". "לא שכיח". "מקרה חריג". 

אסתר הדסה - ערב נשים והפרשת חלהצילום: ללא

הרופאים חיפשו מילים. אבל היא לא הייתה צריכה הסברים. היא ידעה. זה לא היה רק טיפול. לא רק תרופות. לא רק רפואה. זה היה אותו ערב. אותן נשים, אותן דמעות, אותה תפילה משותפת. "אני לא יודעת מה קרה שם למעלה", היא אומרת "אבל אני יודעת דבר אחד, לא התפללתי לבד."

ואולי כאן טמון הסוד האמיתי של התופעה שהולכת ומתפשטת בשנים האחרונות – לא רק בקרב דתיות, אלא גם מסורתיות וחילוניות.

לא הבצק. לא המתכון. אפילו לא הסגולה. אלא הכוח, במיוחד כשהוא יחד.

אסתר הדסה - ערב נשים והפרשת חלהצילום: ללא

בשקט, בלי רעש תקשורתי גדול, יותר ויותר נשים חוזרות למצווה הגדולה הזאת של הפרשת חלה. מה שהיה פעם פעולה קטנה במטבח, הפך לערב שלם של חיבור. ערבי הפרשת חלה ממלאים בתים, חצרות ואולמות. נשים מתכנסות, צוחקות, בוכות, משתפות, מתפללות, שרות. יש מוזיקה. יש חיבוקים. יש דמעות. ולב אחד גדול.

יותר ויותר נשים לא מוותרות על הרגעים הנפלאים האלה, בין אם הן דתיות מלידה או סתם מחפשות חיבור רוחני. 

כלות לפני חתונה עוצרות לרגע בתוך כל הלחץ והארגונים, ומתאספות לערב של תפילה ושירה, כדי להיכנס לחופה עם לב נקי ומלא תקווה. בנות מצווה חוגגות כך את המעבר מילדות לנערות, מתחברות לשורשים, למסורת, למשפחה. חברות נפגשות סתם באמצע החיים, כדי לנשום.

אסתר הדסה - ערב נשים והפרשת חלהצילום: ללא

יותר מאפייה: ניקוי פנימי וריפוי נשי

כי הפרשת חלה היא כבר מזמן לא רק אפייה. זה טקס של ניקוי פנימי. של אמונה. של שחרור. של ביחד נשי מרפא.

כשאנחנו לשות את הבצק, אנחנו לשות את החיים שלנו. מערבבות כאבים עם חלומות, דמעות עם תקוות. וכשמפרישים חתיכה קטנה ומברכים, אנחנו לוחשות: "ה', הכול ממך. גם הבית הזה שלך. תיכנס. תשכון כאן." וברגע הזה, הבית הקטן הופך למקדש קטן.

ואולי זו הסיבה שזה נוגע בכל כך הרבה לבבות. כי לא צריך להיות "מספיק דתייה". או קרובה לדת. מספיק רק להביא: קערה. קמח. מים וברכה אחת.

אסתר הדסה - ערב נשים והפרשת חלהצילום: ללא

לפעמים כל מה שאישה צריכה זה ערב אחד שבו היא לא לבד. שמישהו מחזיק לה את היד. שמישהו מתפלל איתה.

אם גם את מרגישה צורך לעצור רגע, לנשום, להתחבר – אני כאן כדי לעזור לך לארגן ערב הפרשת חלה מושלם, בביתך או בכל מקום. בין אם זה לעצמך, לחברות, לכלתך או לבת מצווה – בואי ניצור יחד רגעים של נס וחיבור.

 צרי קשר:  7145728@gmail.com או  0527145728. הרשמה ופרטים נוספים - באתר

 את לא יודעת איזה נס יכול להתחיל מערב קטן כזה! 

אסתר הדסה - ערב נשים והפרשת חלהצילום: ללא