כש"מכתב לדוד" הוקרן בפסטיבל ברלין לפני שנה, דוד ואריאל קוניו עדיין הוחזקו בעזה. הסרט הסתיים בלי סוף ברור, והתחושה באולם הייתה של יצירה שמסרבת להיחתם. בשבוע הבא הסרט חוזר לאותו פסטיבל, הפעם עם סוף חדש, ועם דוד ואריאל עצמם בקהל.
הגרסה המעודכנת צולמה לאחר שובם מהשבי, והיא תוקרן שנה בדיוק אחרי ההקרנה הראשונה. אותו פסטיבל, אותה במה בינלאומית - אבל מציאות אחרת לחלוטין.
סרט שנוצר מתוך היעדר
"מכתב לדוד" נוצר על ידי תום שובל בזמן שחברו הקרוב דוד קוניו ואחיו הוחזקו בשבי. הסרט נבנה כמכתב אישי, מתוך ניסיון להתמודד עם חוסר הוודאות, עם הנתק, עם מציאות שאין לה סוף ידוע.
כשהוצג בברלין בשנה שעברה במסגרת Berlinale Special, שובל הבהיר שאינו רואה בו יצירה שלמה. כל עוד דוד לא שב הביתה, הסיפור נותר פתוח. הסרט תפקד אז כזעקה וכקריאה, לא כתיעוד סגור.
אריאל ודוד קוניוצילום: יח738 ימים לאחר מכן
דוד קוניו נחטף ב-7 באוקטובר 2023 ושוחרר לאחר 738 ימים בשבי. רק לאחר חזרתו נודע לו על קיומו של הסרט. לדברי המפיקה ננסי ספילברג, שובל המתין עד שדוד ירגיש מוכן רגשית לצפות בו.
"הוא מעולם לא אמר 'אם דוד יחזור', אלא 'כשהוא יחזור'", סיפרה ספילברג. לאחר השחרור צולם סוף חדש, והסרט נפתח מחדש כדי לשלב את הפרק הזה בסיפור.
אותו סרט, נקודת מבט אחרת
ההקרנה הקרובה תתקיים ב-20 בפברואר בקולנוע Babylon בברלין, ביוזמת Future Narrative Fund ובשיתוף הנהלת הברלינלה. דוד ואריאל קוניו צפויים להגיע יחד עם בני משפחתם והבמאי תום שובל.
הפעם, הסרט אינו מוקרן כמכתב שנשלח אל מי שאינו יכול לקרוא אותו. גיבוריו נוכחים. הצפייה שלהם, והעובדה שהם יושבים באולם שבו הוקרן הסרט בזמן שהיו עדיין בשבי, משנה את ההקשר כולו.
הסיום החדש אינו מחליף את מה שהיה, אלא מוסיף לו שכבה: מעבר מתיעוד של היעדר לתיעוד של חזרה. סרט שנוצר בתוך אי-ודאות, חוזר לאותה במה כשהמציאות כבר אחרת.
תגובות