מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו

"היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך! כי ביום הזה התפרקנו מעול שעבוד מלכות זרה… ומאימת מלחמת ממלכות שמסביבנו שדימו לשעבדנו שעבוד עולם. הכרזה נועזת זאת… עשתה את כל עם ישראל, שבארץ ובתפוצות, לעם עצמאי וריבוני בארצו ובכל משטרי חייו, נתנה אומץ וגבורה לצבאות ה'… והיא אשר פתחה שערי ארץ לפני עם ישראל מכל פזורי הגולה.. והיא אשר נתנה לעם ישראל את מקומו המכובד בין כל העמים…" (הרב עוזיאל, מנשר לרגל יום העצמאות התש"ט, שנה למדינה)

76 שנה עברו. יום העצמאות התשפ"ד. עיצומה של מלחמה. איך חוגגים עצמאות עם כל הדאגה שבלב? האם בכלל מתאים לחגוג עצמאות בעת שכזאת? ושלא לדבר על השאלות הלכה למעשה – כן במות או לא? ומה עם הזיקוקים? ואיך יציין כל אחד מאיתנו את היום בביתו שלו עם כל הדמעות סביב?

אז הנה לנו כמה דגשים שחשוב שיעמדו לנגד עיננו בבסיס הדיון הנצרך הזה.

1. "מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו" – נפלאת מלשון פלא. פליאה. יש רגעים שברור לנו שהם "מאת ה'" ואנו אומרים עליהם הלל, אבל הפליאה שבהם לא פחות גדולה מוודאות האמונה בהשגחת ה' בהם. אנחנו עוד רחוקים מלהבין את המשמעות של תקופה זו ואת השלכותיה לדורות אבל ברור לנו ש"מאת ה' היתה זאת" וגם המלחמה הזאת היא חלק מהסיפור הגדול של תהליכי גאולתנו.

2. חלק מחובתנו המוסרית, היהודית וההלכתית היא להודות. בואו נחזור קצת לאחור. ליל הסדר לפני 2700 שנה; 185 אלף חייליו של סנחריב מתים בלילה אחד בעיצומו של מצור קטלני על ירושלים. ממלכת שומרון כבר נחרבה והנה, אולי ושמא מגיע תורה של ממלכת יהודה. חזקיה המלך הולך לישון על מיטתו ובבוקר מגלה את חיילי צבא אשור מוטלים פגרים מתים, ירושלים ניצלה.

אבל חזקיהו לא אומר שירה: "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח?! לכך נסתתם." (סנהדרין צד ע"א). שאלה גדולה היא למה חזקיהו, מצדיקי וגדולי מלכי יהודה, לא אמר שירה על נס הצלה עצום שכזה. אולי כי הוא לא היה בטוח שזה סוף הסיפור; אולי מתוך אבלות על חורבנה של שומרון.. אבל הלימוד הגדול לדורות הוא שאל לנו להחמיץ את השעה… חובת ההלל וההודאה לקב"ה היא גם כאשר אנחנו עוד לא רואים את סוף התהליך וגם כשהתהליך מאוד מאוד כואב.

3. איך נראים תהליכי הגאולה? "כאיילת השחר שבקע אורה כך היא גאולתם של ישראל כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת" (ירושלמי ברכות פרק א); “דומה דודי לצבי, מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה” (שיר השירים רבא פרשה ב). עליות וירידות לאינסוף יש בתהליכי גאולת ישראל.

שני הדימויים בחז"ל, לאילת השחר ולצבי מורים לנו שני עקרונות יסוד בתהליך; האחד 'איילת השחר', בדיוק כמו אור היום שמתחיל להאיר והולך ומאיר ואין לו הפסק כך היא גאולת ישראל. תהליכי הגאולה אינם תלויים בנו, הם סיפור של עולם שלם שהולך ונגאל ולכן הם הולכים ומתמשכים והאור הולך ומתרבה (על אף שלעיתים הוא מסתתר בין עננים).

אך הדימוי השני לצבי מלמד שכן, יש רגעים שבהם נראה כי החושך יכסה ארץ והגאולה הייתה פאטה מורגנה. אבל שני העקרונות הללו כשהם שלובים יחד עם האור המאיר לעיננו בדמותה של מדינת ישראל המשגשגת מבהירים לנו למעלה מכל ספק שאנחנו בעיצומו של הסיפור הגדול, גאולה שלישית שאין לה הפסק. וכן אנו מחכים ומשתוקקים לרגע בו הצבי יתגלה במלוא הדרו ונזכה לראות את מלך המשיח עומד על גג בית המקדש ומשמיע לישראל ואומר: 'ענווים (כמה ענווה צריך..) הגיע זמן גאולתכם' אבל מבינים שזה עוד יכול לקחת זמן.

4. מה בדיוק יקרה ברחבי הערים בליל יום העצמאות והאם יהיו במות או לא, זו שאלה משנית כרגע. "עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת…" לא בטוח ש"במות" זה הפורמט היהודי האידיאלי להודיה לקב"ה. ואולי יום העצמאות השנה קורא לנו לשים בצד את הפורמט המוכר והכמעט "מקודש" של היום הזה ולהתבונן על מהותו מחדש. הזדמנות להעמיק את הבירור הפנימי על מה בכלל אנחנו מודים ואיך אנו מביאים לידי ביטוי את ההודיה הזאת: תפילה מיוחדת בליל החג; הלל שלם בבוקרו (יהיו שיגידו גם בערב); סעודת חג עם מנגל או בלעדיו; ובעיקר הודיה עצומה שהחיינו וקיימנו וזיכנו והגענו לחיות כאן בארץ הזאת עם כל המורכבות שבדרך.

זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.  מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו.

=======

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה היא ראש מדרשת נועם אביב שבמכללת תלפיות; רבנית אולפנת אמנה