לצד המחזות המרשימים שעולים בברודווי בניו יורק, נמצא גם ה"אוף ברודווי", הופעות תיאטרון שונות שעולות בעיר, אך נחשבות לרוב לפחות ממסדיות ויוקרתיות מהמחזות המרשימים שעולים בברודווי עצמו. גם בארץ קיים "אוף ברוודווי" ישראלי, ובקומה התחתונה של תיאטרון הבימה תמצאו אולם בשם "הבימה 4" ע"ש בלאנש רפפורט. שמה באולם הקטן, התיישבנו לצפות במחזמר "ימים רגילים".
"ימים רגילים" ("Ordinary Days"), שעלה בעבר בגרסה עברית במסגרת פעילות תיאטרון הקאמרי בשנת 2016 וכעת הגיע להבימה בהפקה חדשה, הוא מסוג מחזות הזמר שלא כולל בתוכו קטעי דיבור אלא מורכב כולו מקטעי שירה, בדומה ל"אל תוך היער" ו"המילטון".
עלילת המחזמר
המחזמר, שאורכו קצת פחות משעה וארבעים, מספר את סיפורם של ארבעה צעירים החיים בניו יורק: וורן- אמן מתוסכל, דב- סטודנטית מפוזרת לספרות, וג'ייסון וקלייר- זוג טרי אשר מתכננים את הצעד הבא שלהם בחיים. העלילה קופצת בין סיפורם של ג'ייסון וקלייר שעוברים לגור ביחד ונתקלים בקשיים, לבין היכרותם של דב, שמאבדת את מחברת התזה שלה ונאלצת להתחבר לוורן האמן המוזר והמתוסכל שמצא אותה.
ההצגה רצה בין סצנות של שני הצדדים, עם אתנחתות קצרות של החשכת הבמה, ולאורך כל ההצגה לא ממש ברור מתי שני הסיפורים יתחברו. על פי התיאור של ההצגה, שני הסיפורים אמורים להצטלב, אך בפועל רק הסיפור של וורן ודב משפיע בדרך שהם לא מודעים אליה על סיפורם של ג'ייסון וקלייר, וגם זה קורה רק בדקות האחרונות של ההצגה.
לצד ההצגה שרצה על הבמה הקטנה, נמצאים הפסנתרן ונגנית הצ'לו, שלוקחים חלק קטן בהצגה עצמה מעבר להיותם הנגנים ומשתתפים בכמה קטעים משעשעים בהצגה.
כישרון שירה
כיוון שהמחזה מורכב משירה בלבד, מצופה כי השחקנים יהיו מוכשרים בשירה, ואכן השחקניות אריאל דימנט (קלייר) ועדי שרון (דב) עושות עבודה מצוינת ומרשימה. גם אופק ששון (ג'ייסון) מציג כישרון שירה מוצלח במיוחד, ואהרון בנפשי (וורן), שגם פועל כמפיק ההצגה, מעט מדשדש מאחור אולי שלא באשמתו, כיוון שביחס לשאר הדמויות הוא נמצא הכי פחות על הבמה, וגם הייתה בעיה לא ברורה במיקרופון שלו.
לא קהל היעד
סיפור ההצגה לא מסובך ומורכב במיוחד אך דרך ההגשה מעט מעייפת. האם תצליחו לשבת במשך כשעה וחצי ולשמוע רק שירים?
המחזמר "ימים רגילים" הצליח ברחבי העולם, ואף בשנה האחרונה צבר תאוצה גם בטיקטוק, אך כידוע: מה שעובד לאמריקאים לא בהכרח עובד לישראלים (ראו ערך סניפי הסטארבקס שנפתחו בישראל ונעלמו כלא היו). כשכל העלילה בנויה משיר, קשה מעט לעקוב אחריה, שכן לעיתים על מנת להתאים את הטקסט למוזיקה יאלצו השחקנים לשיר את המילים מהר.
שיטת ההצגה של שירה בלבד מרגישה יותר מידי אמריקאית, והקהל הישראלי ברובו לא בנוי להצגות מסוג שכזה. ההצגה תתאים בעיקר לצעירים בוגרי מגמת תיאטרון שמכירים ואוהבים את המחזמר המקורי באנגלית.
אם אתם בכל זאת מחפשים לבלות ערב תרבותי נחמד, "ימים רגילים" בסופו של דבר היא הצגה מעניינת ומשעשעת שתוכל לספק את החוויה, רק תבואו מוכנים לשעה וחצי של שירה.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים