אחרי חודשים ארוכים של מתיחות בין הבית הלבן והממשלה בירושלים, דיווחים על הערכה מחודשת של היחסים בין ישראל וארה"ב וזעם נרחב מצד הממשל בוושינגטון על התבטאויותיהם וצעדיהם של חברי הממשלה, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן עמד אמש (שלישי) מול המצלמות והבהיר לעולם בצורה שלא ניתן לפרש בשום דרך אחרת: ארה"ב עומדת לצד ישראל.

הנאום ההיסטורי של ביידן היה מרגש ועוצמתי, וסיפק כדור הרגעה עצום לאזרחי ישראל אחרי 4 ימים ארוכים של כאוס, כאב וחוסר וודאות. ככה צריך לעשות מנהיג אמיתי: לדבר אל העם, להרגיע אותו, לקחת אחריות, לשדר אמפתיה ולהבהיר שהוא שומע את הפחדים של הציבור ופועל בהתאם. את כל הדברים האלה רצינו לשמוע בשבוע האחרון מראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו. אך לצערנו, עד עכשיו זה לא קרה.

אי אפשר להשוות בין הנאום של ביידן לשתי ההצהרות של נתניהו מאז תחילת המלחמה. בזמן שהציבור רוצה לקבל מידע על מאות הנעדרים בעזה, לשמוע מה נעשה בתגובה למתקפת הפתע הקטלנית של חמאס ולהרגיש שהמנהיג מודע לקשיים שלהם, ההצהרות של נתניהו הגיעו באיחור נרחב וכללו בעיקר סיסמאות והצהרות – אך לא התייחסו לנושאים שבאמת הטרידו את הציבור.

אחרי 9 חודשים של פילוג חסר תקדים בעקבות צעדי הממשלה וההתעלמות המוחלטת מהזעקות והדאגות של חצי מהעם, הקביעה של נתניהו ש"הפילוג בתוכנו נגמר, כולנו מאוחדים" היא מעט מדי ומאוחר מדי. אמנם כבר הפסקנו לריב על תפילות בהפרדה ולחשוש מביטול עילת הסבירות, אך חוסר האמון שצמח בין הצדדים השונים בעם לא יימחק ברגע אחד, כואב ככל שיהיה.

לכך צריך להוסיף את הקריאה של נתניהו לראשי האופוזיציה "להקים מיד ממשלת חירום לאומית ללא תנאים מוקדמים". בני גנץ כבר אמר שהוא מוכן להצטרף לממשלת חירום כזו, בדיוק ללא תנאים, ביום הראשון למלחמה ויומיים לפני האמירה של נתניהו. כמעט שבוע לאחר מכן, הממשלה הזו עדיין לא הוקמה, ולא נראה שהנושא הזה בוער במיוחד לחברי הממשלה הנוכחית. נתניהו קודם כינס את ראשי הקואליציה, אחרי זה שלח נציגים, ורק היום, אחרי 5 ימים, נפגש עם גנץ. למה רק עכשיו? מי יודע.

ההצהרה על הקמת ממשלת החירום הייתה יכולה בקלות להגיע כבר במוצ"ש, וזה היה מספק הרגעה לא פחות מההתחייבות של ביידן לתמיכה מוחלטת מארה"ב. במקום זאת קיבלנו 4 ימים של הצהרות על הצורך באחדות, אך ללא צעדים משמעותיים. לא רק זאת, חלק מחברי הממשלה כבר ניסו להאשים את גנץ באחריות למשבר שהוביל למתקפה של חמאס, כשהוא אפילו עוד לא נכנס לממשלה. ככה מתנהגים בעת משבר?

בעוד שביידן הבהיר כי המלחמה היא "לא עניין של פוליטיקה – אלא של ביטחון העולם שלנו", בישראל נראה שהפוליטיקה והביטחון עדיין מתערבבים אחד בשני. בהצהרתו ביום שני נתניהו טען כי "יש הרבה תעמולה כוזבת שמתפרסמת במטרה לפלג בינינו, כמו הפרסום הכוזב כאילו המודיעין המצרי העביר אזהרה מוקדמת לישראל לפני פרוץ המלחמה". בדבריו התייחס לדיווח של סוכנות הידיעות AP, אחת המוערכות והוותיקות בעולם, והאשים אותה בהפצת פייק ניוז. כאילו שסוכנות ידיעות שקיימת כבר 180 שנה לא תבדוק לעומק ותאמת כל דבר שהיא מפרסמת.

בזמן שהודעות על כל נושא אחר לקחו שעות לפרסם, בלשכת רה"מ הוציאו 4 (!) הכחשות שונות לדיווח הזה תוך שעה מרגע הפרסום שלו. זה מה שהיה חשוב עכשיו. העיקר שלא יהיה דרך להאשים אותו באחריות בהמשך. תחשבו איזה זעקה הייתה קמה בארה"ב אם ביידן היה אומר משהו כזה על פרסום של ערוץ חדשות בישראל. זה לא היה עובר בשקט.

בשנה האחרונה חברי ממשלת נתניהו תקפו בקביעות את ביידן, טענו שהוא זקן מדי ולא כשיר להנהיג ושישראל לא צריכה את ארה"ב, בעיקר אם היא תרצה להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל. הימים האחרונים הוכיחו כמה הם טעו. אם מישהו רוצה להמשיך לטעון שביידן מעדיף את איראן על פני ישראל ושצה"ל יסתדר בלי הסיוע מארה"ב, יש לי רק מילה אחת: Don't.