בדרך כלל אנחנו כותבים על ספורטאים גדולים ועל סיפורים מרגשים, אבל היום לפני 51 שנים אירע האירוע הקשה ביותר בתולדות הספורט הישראלי והאולימפי כולו: טבח המשלחת באולימפיאדת מינכן שהתרחש ב5-6 בספטמבר 1972.

האולימפיאדה התקיימה במינכן שבגרמניה המערבית 36 שנה אחרי האולימפיאדה של היטלר, והמארגנים היו נחושים להראות שהם גרמניה החדשה, מדינה של שלום וחופש. כדי להראות את זה מיעטו ככל האפשר בכוחות הביטחון, למרות התראות על פיגועי טרור רק 4,000 שוטרים אבטחו את המשחקים וגם הם היו בלבוש אזרחי.

שמואל ללקין מנהל המשלחת הישראלית התריע על בעיות האבטחה ועל מיקום המשלחת ליד גדר פשוטה, אך שום דבר לא עזר. באולימפיאדת הנכים שהתקיימה חודש לפני המשחקים הרגילים, אפשרו שלטונות גרמניה המערבית לאנשי שב"כ לאבטח את המשלחת הישראלית, בטענה שחלק מהספורטאים שהיו פצועי צה"ל יכולים להיות יעד לפיגועים, אך במשחקים עצמם לא הסכימו.

משה ווינברג הציל את חברי הדירה האמצעית

ישראל שלחה לאולימפיאדה 15 ספורטאים, חמישה מאמנים, שני שופטים בינלאומיים ועוד עשרה בעלי תפקידים. ב-5 לספטמבר ביום ה-12 לאולימפיאדה, רוב חברי המשלחת סיימו את חלקים במשחקים האולימפיים, והלכו בערב הקודם להצגה של "כנר על הגג" בעיר, ככה שחזרו מאוחר לחדריהם והיו עייפים.

בשעה 4:10 בבוקר חדרו המחבלים מארגון "ספטמבר השחור" שחלקם עבדו בכפר האולימפי, לתוך מתחם המשלחת. בכניסה לבניין פגשו המחבלים את מאמן ההיאבקות משה ווינברג, וירו עליו בזמן שניסה להתנגד. שופט ההיאבקות יוסף גוטפרוינד, ניסה למנוע מהם להיכנס לאחת מהדירות בהם שכנה המשלחת, הוא צעק לחבריו להימלט.

בניין המשלחת הישראלית במינכן (צילום: ProhibitOnions מתוך ויקימדיה האנגלית)

רק אחד מהם טוביה סוקלסקי, הצליח בעוד השישה האחרים עמיצור שפירא, מאמנה של אסתר רות שחמורוב, מאמן הקליעה קהת שור, מאמן הסיוף אנדרי שפיצר, ושופט הרמת המשקולות יעקב שפרינגר נפלו בידי המחבלים יחד עם ויינברג הפצוע וסוקלסקי. המחבלים הורו לווינברג להוביל אותם לדירות האחרות של הספורטאים הישראלים, הוא דילג על הדירה הצמודה והוביל אותם לדירה של המתאבקים ומרימי המשקלות.

ניסיון מאבק הרואי של יוסף רומנו

הוא חשב שהספורטאים החזקים יצליחו להתמודד איתם, אך הם היו שקועים בשינה והמחבלים השתלטו גם עליהם בקלות. ווינברג נלחם עוד הפעם במחבלים והצליח לעלף אחד מהם. בזכות המהומה המתאבק גד צברי הצליח להימלט, כשיותר מאוחר אמר שהוא חושב שהוא רץ יותר מהר מהמנצח בריצת 100 מטר.

המחבלים ירו בו למוות והשליכו את גופתו מחוץ לבניין, הסייף דן אלון, שהיה בחדר האמצעי עליו דילגו המחבלים בזכות ווינברג, ראה את המראה ושמע את המחבל מאיים על המשטרה כי אם ישראל לא תשחרר 200 מחבלים הם ירצחו את בני הערובה. הוא העיר את חבריו לדירה והם הצליחו לברוח מהמתחם כשהם קופצים מהמרפסת.

אילנה רומנו אלמנתו של יוסף רומנו בטקס לזכר הנרצחים (צילום: ד"ר אבישי טייכר מתוך ויקימדיה)

המחבלים החזיקו בעשרה בני ערובה, מרים המשקולת יוסף רומנו תקף את אחד המחבלים בפניו, ולקח את רובהו. הוא נורה ממחבל אחר והמחבלים נתנו לו לדמם למוות. בישראל סירבו למשא ומתן עם המחבלים, אך העבירו להם כי הם מוכנים לשיתוף פעולה כדי לנסות לחלצם.

רצף של כישלונות אבטחה הביא לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן

שוטרים גרמנים מחופשים לספורטאים התקדמו לכיוון הבניין, אך המחבלים ראו אותם בטלוויזיה והורו להם לפנות את הכוחות. במקביל המשחקים המשיכו למרות הרצח והחטיפה, עד שהופסקו בשעה 16:00 בצהריים. המחבלים דרשו שיתנו להם לטוס למצריים עם החטופים, הגרמנים אישרו אך תכננו לפגוע במחבלים בשדה התעופה, הם הודיעו כי מרגע שהמחבלים יצאו מגרמניה מבחינתם האירוע הסתיים.

בשדה התעופה בצהריי ה-6 בספטמבר הצליחו השוטרים להרוג שני מחבלים, בעזרת צלפים אך הערכות לקויה וטעות במספר המחבלים הצריכו אותם לחכות לתגבורות. בזמן שחיכו המחבלים שהבינו שגורלם נחרץ, רצחו את תשעת בני הערובה. לאחר מכן התברר כי מעבר למכשירים לקויים, הצלפים היו צלפים שהתמחו רק בירי ספורטיבי.

מירי רגב בטקס לזכר הנרצחים (צילום: פלאש 90)

בנוסף  יחידה שהייתה אמורה להסתתר במטוס מוסווה  ולהפתיע את המחבלים החליטו  לנטוש כי המשימה נראתה להם מסוכנת מדי. מפקד המשטרה, היה מעורב שנה קודם לכן בניסיון חילוץ שנגמר במוות של בת ערובה, הועמד למשפט אך המשפט בוטל לקראת האולימפיאדה.

"ישראל לא תירתע מהטרור"

הוועד האולימפי החליט להמשיך את התחרויות למרות הרצח, מה שעורר פרישה של מספר ספורטאים יהודיים כמחאה. התקיים טקס אזכרה, בו מנהל המשלחת שמואל ללקין שאמר: "ישראל לא תירתע מהטרור ותמשיך להשתתף באולימפיאדות ותחרויות ספורט בינלאומיות”. בטקס הורדו הדגלים של כל מדינות העולם לחצי התורן, חוץ ממדינות ערב למעט ירדן. שאר חברי המשלחת טסו בחזרה לארץ.

הנרצחים בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן היו :דוד ברגר(מרים משקולות בן 28), יוסף גוטפרוינד (שופט היאבקות בן 40),  משה ווינברג (מאמן היאבקות בן 33) אליעזר חלפין (מתאבק בן 24), מארק סלבין (מתאבק בן 18), זאב פרידמן (מרים משקולות בן 28), יוסף רומנו (מרים משקולות בן 32), קהת שור (מאמן קליעה בן 53), אנדריי שפיצר (מאמן סייף בן 27), עמיצור שפירא (מאמן אתלטיקה בן 40), יעקב שפרינגר (שופט הרמת משקולות בן 51)

ראש הממשלה גולדה מאיר עם נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון ואשתו פט (צילום: מתוך ויקימדיה).

בממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר החליטו לצאת למבצע "זעם האל" במטרה לחסל את חברי "ספטמבר השחור", במהלכו חוסלו שמונה מראשי הארגון. ברחבי המדינה הונצחו הספורטאים הנרצחים בעשרות דרכים שונות, כשהבולטים בינהים הוא האצטדיון באשדוד ששינה את שמו לאצטדיון הי"א וטורניר בינלאומי בהאבקות לנוער שנקרא על שמם. רק באולימפיאדת טוקיו ב-2021 הסכים הוועד האולימפי, להקדיש בטקס הפתיחה דקת דומייה לזכר הנרצחים.