אין ספק אנחנו מדינה עם פסיפס אנשים מאוד מגוון, הדרישה סביב להפרדה במעיינות המים הכרחית, זוהי מהות הדמוקרטיה. לאפשר לכל אדם לבטא את תפיסת עולמו, פלורליזם בועט.

אנשים אחרים

כל טוקבקיסט תקשורתי שזועק גוועלד ומפריח סיסמאות חלולות כמו "איראן זה כאן" היה ממלא את פיו מים אילו היה מדובר בערבים, ישראל הרי מתייבשת וצריך להשאיר להם קצת טיפות.

שערי שמיים או רק מים היו נקרעים על ידי הנאורים, אלול בפתח, זמן סליחות, הרי הם חיים באפרטהייד היו מספרים לנו, אחד מהם אולי גם היה אוסף מגבית מהחבר'ה של קפלן. זו לא היהדות שלו היה לכאורה מפמפם ומשנורר. היועמ"שית הייתה כנראה מוותרת על בלימת החקיקה על ההפרדה מגדרית. רק בחודשים האחרונים היה ניתן לראות את הצביעות סביב הקריאות נגד המחיצה המגדרית בתפילות יום העצמאות בתל אביב אל מול חגיגת ההפרדה של המוסלמים בחג הקורבן. כן ככה זה שמדובר ב"אנשים אחרים", הכל שריר וקיים.

תלמדו מהחרדים באמריקה

אולם, גם אני כמו חבריי בימין האמנו שכל ההפחדות הנזרקות לחלל האוויר על סיפורה של שפחה ופגיעה בזכויות נשים הינם דמגוגיה זולה, אך עם הזמן הבנתי שיש בהם קצת מן האמת. המראות שנראו אתמול ובימים האחרונים בהם נערות ונשים חילוניות נתבקשו להתכסות ולשבת מאחור ואף במקרה אחר נוסעת סורבה להעלות לאחד הקווים, מכיוון שהוא לגברים בלבד, זו כבר הפכה להיות מגמה של טרלול וחושך מוחלט.

חשוב להדגיש כי מותר להשפיל מבט, איש איש ואמונתו, אך שנהג אוטובוס ציבורי מתחיל להעיר, זו כבר נורה אדומה. זה מתחיל באוטובוס וימשיך גם למרכולים ואף לרחובות. נכון, עדיין מדובר בקומץ, אבל עצם התופעה צריכה לעורר את חברי הכנסת החרדים והחרד"לים מהתרדמת בה הם שרויים, חלומם למדינת הלכה הוא קוריוז שאין בו התממשות, זה יקרה כנראה כשהמשיח יגיע, בינתיים הוא אפילו לא מטלפן לייעץ להם.

המרחב הציבורי בשונה מהפרטי שייך לכולם, יש כאן תרבויות שונות, לבוש מגוון (ויש לי ביקורת על הנדוס התודעה של משטרת האופנה). אך אופייה של התרבות החילונית עדיין אינה מצדיק הדרה של נשים שאינן מדקדקות בצניעות חסודה רק בגלל הקושי בשמירת העיניים של מספר אנשים מאמינים.

אדם המתקשה לשמור על עיניו צריך להבין שהבעיה היא כנראה אצלו. מי שבאמת רוצה לדקדק ב"לא תתורו אחרי לבבכם" מוזמן לפתוח ספר או להביט אל עבר הנוף ולא להרי החושך.

משתלבים בנוף, חרדים בברוקלין (צילום: Luke Tress/Flash90)

אדם מאמין שבכל זאת איננו מסוגל לשמור על עיניו ברמה הכפייתית, יש שתי אופציות, שינסה לטפל בעצמו או שיזמין טיסה של 12 שעות לניו יורק ולהבין כיצד אנשים דתיים משתלבים בנוף האמריקאי יחד עם מה שמכונה רחמנא לצלן בעגה היידישאית "שיקצ'ס". למען ההגינות, ישנם לא מעט חרדים ואף רבים מהם הפוקדים את הפארקים בישראל גם בתקופת בין הזמנים של העונה החמה בו בנות ישראל ממגוון התרבויות פוקדות את משטחי הדשא ואף אחד לא פוצה הגה.

מדוע תתנשאו על קהל ה'

ובכל זאת כדי לנסות להישאר ממלכתי, אמסגר את דבריי בפסוק, "מדוע תתנשאו על קהל ה". היהדות לא רשומה בטאבו על אף זרם, לא החרדי, החרד"לי או החילוני, כולנו הרי נבראנו בצלמו וכל אחד ממלא את עגלתו כפי יכולתיו. חלקנו סטינו מ"דרך הישר" והפכנו להיות מודרניים בעוד שהצד השני הקצין וסגר את עצמו בד' אמות של הלכה.

אפילו המגזר הדתי לאומי עבר הליך אבולוציוני, דור ההורים שלנו לא הכיר את המושג שמירת נגיעה, כיום השו"תים מלאים בשאלות שאם אדם חילוני היה פותח עלון שבת, קפריסין כבר הייתה הופכת למדינה ה-52 של ארה"ב (הרי מספרים לנו שאנו המדינה ה-51).

החצי שנה האחרונה הוכיחה לנו שצריך לחשב מסלול מחדש, כל השדים יצאו מהבקבוק ותופעות הלוואי לצערנו חזקות, הגיע העת לחוקק חוקה שתסדיר את יחסי הדת והמדינה. רות גביזון והרב מידן עשו זאת טוב. יש לנו מספיק אנשי רוח ומשפט מתונים כמו הרב דוד סתיו ויובל אלבשן שיוכלו לכנס סביבם ועדה שתסדיר מחדש את התנהלותנו התרבותית, אסור לתת לקיצוניים משני הצדדים לנצח, אחרת כניישן נהפוך לרילוקיישן.