עירית הלוי, ראש אולפנת צביה בירושלים, פרסמה פוסט בו שיתפה בחוויה שלה מסוף השבוע האחרון, במהלכו היא התארחה עם בני משפחתה במגדל העמק. הפוסט של הלוי צבר מאות סימוני לייק ומאות תגובות ושיתופים, ועורר דיונים רבים ברשת ובקבוצות וואטסאפ במגזר.

הלוי פתחה וכתבה: "איזה שיעור מטלטל קיבלתי השבת מילד בן 12. התארחנו אצל חברים במגדל העמק. חרדים-ספרדים פתוחים. הילדים בחינוך חרדי בלי ליבה. אין חופש גדול רק בין הזמנים בין תשעה באב לראש חודש אלול. ערב שבת, סוף הסעודה, הוא מספר שעוד מעט מתחילה בישיבה 'תקופת הקציר'. מה זו תקופת הקציר? חודש וחצי שהם עושים חזרה על כל השנה ולומדים בעל פה את דפי הגמרא שלמדו השנה".

ראש האולפנא תהתה: "בעל פה?! את הדפים עצמם?! את הדפים עם רש"י ותוספות, הוא עונה, כאילו זה הכי רגיל. אז מסתבר שיש תחרות כזו והוא זכה שנה שעברה מקום ראשון כי למד הכי הרבה דפים. כמה דפים זה המקום הראשון? אני שואלת ולא יכולתי אפילו לדמיין את התשובה. תנשמו- 85 דפים".

הלוי ערכה השוואה בין הבגרות בגמרא במוסדות בהם לומדים לימודי ליבה וכתבה: "אם אני לא טועה, כל החמש יחידות גמרא זה בקושי 20 דפים. והילד הזה מבית ספר חרדי יסודי רגיל במגדל העמק, למד 85 דפי גמרא בעל פה כולל רש"י ותוספות! הילד רואה שאני לא מאמינה והולך להביא מסכת בבא קמא. תפתחי איפה שאת רוצה פרק שלישי או פרק חמישי. אני פותחת דף אקראי והוא מתחיל לשרוק את המשנה והדיון בגמרא ואת קושיית התוספות והתירוץ. ואני מנסה להקשות. קופצת לסוף הפרק. מתקילה אותו במשנה באמצע הדף. הילד מריץ את הפרק ומתחיל לחזור. והוא מבין! הוא באמת מבין מה שהוא קורא".

אמו של הילד סיפרה להלוי על אופי הלימוד שלו: "אמא שלו מוסיפה שהוא חוזר כל יום ב- 15, אוכל ארוחת צהרים וב- 15:40 הוא יוצא מהבית לכוילל המקומי וממשיך ללמוד עד 21".

על התגובה של ילדיה שנכחו במקום כתבה הלוי: "והילדים שלי מסתכלים בהלם. הגדול ממכון לב שמסיים עכשיו ישיבה תיכונית ותואר ראשון במחשבים אומר "באנה אמא עבדו עלינו" כאילו חשבנו שלנו יש יכולות גבוהות ומסתבר שלא התחלנו. ובעיניים של הקטן שעולה לכיתה ז' ראיתי התרגשות והתלהבות, וידעתי שהרגע הזה נצרב בו ויתחזק אצלו מוטיבציה ללימוד הרבה שנים קדימה. ואני המשכתי במחשבות עד השעות הקטנות של הלילה".

בסוף הפוסט כתבה הלוי: "עזבו את הדיון על לימודי הליבה (הילד אגב מנגן בפסנתר ולומד עצמאית מתמטיקה ועוד) אבל רק לחשוב כמה הציפיות שלנו נמוכות. וכמה שהילדים מסוגלים להרבה יותר ממה שמערכת החינוך הרשמית מצפה מהם. ושכרגיל הכל עומד על המנוע של הרצון, שרק תרבות שמעריכה ומעריצה את החכמה תוכל להנחיל אותו לבניה".