לאחרונה היה לי תור לרופאה שאני מכירה כבר תקופה ויש לי הערכה רבה אליה. היא סיפרה לי שלא תוכל להמשיך לטפל בי, מכיוון שהיא ומשפחתה מתארגנים לרדת מהארץ לניו זילנד. כששאלתי למה, היא אמרה שההחלטה לא קלה לה, אך בעקבות המהפכה המשפטית ובגלל התחושה שהממשלה הופכת את ישראל למקום שלה ולמשפחתה לא יהיה בה עוד מקום, הם החליטו לעשות את הצעד.

זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת מאנשים שאני מכירה באופן אישי שהם מתכננים לרדת מהארץ בעקבות המצב. בחודשים האחרונים זו ממש מכת מדינה. גם חברה טובה שלי, מהציבור הדתי, עושה צעד דומה. היא ומשפחתה יורדים לארה"ב. היא טוענת שאין להם ברירה. היא לא תגדל את הילדים שלה במדינה שמעודדת גזענות.

בכל פעם שאני שומעת מאדם שאני מכירה ומעריכה שהוא מתכנן לרדת מהארץ, לבי נשבר. בבית שגדלתי בו היה ברור שאם מישהו מהילדים יֶרד מהארץ, ישבו עליו שבעה. לא פחות.

היורדים לחו"ל טועים טעות מרה

סיפרתי לרופאה על סבא שלי, שלא הכרתי. סבא אליעזר עלה לארץ בשנות השלושים של המאה הקודמת. הוא חלה בקדחת והרופאים אמרו לו שאם הוא חפץ בחיים, עליו לעזוב את הארץ. לסבא שלי הייתה ויזה לארה"ב. הוא קרע אותה, כדי שלא יתפתה חלילה לרדת מהארץ. אגב, בניגוד להערכות הרופאים, הוא החלים מהקדחת.

הרופאה שלי הקשיבה, הנהנה ואמרה לי שגם היא הכי ציונית שיש. היא סיפרה לי על סבתא שלה שהייתה מג"דית בצה"ל. הרופאה שלי הבהירה שהיא רוצה מאוד להמשיך לחיות פה, אבל לא בכל מחיר.

אני יכולה להבין את רמת המצוקה שלה ושל חבריי שהחליטו לרדת מהארץ, אבל אני חושבת שהם טועים טעות חמורה ומרה.

יהודים יכולים להרשות לעצמם לחיות בחו"ל ולהרגיש בטוחים, אך ורק בתנאי שמדינת ישראל תמשיך להתקיים ולהיות חזקה. אם חלילה מדינת ישראל תחרב, האנטישמיות תרים ראשה ותגבר בכל העולם, ויהודים ירגישו שאין מי שיגן עליהם.

אנחנו חייבים ללמוד מההיסטוריה שלנו. בפעם האחרונה שסמכנו על הגויים שיגנו עלינו, זה נגמר בשישה מיליון נרצחים. אבל לא רק בגלל הביטחון חשוב להישאר פה ולחזק את מדינת ישראל. אלא גם כדי לשמר את הגיוון היהודי ואת היהדות הליברלית. רק מי שחיים בישראל יכולים להרשות לעצמם להיות חילונים ולהמשיך לשמור על הזהות היהודית לאורך דורות.

אי אפשר להישאר יהודי חילוני בחו"ל

אם ניקח לדוגמא זוג ישראלים חילונים שיָרדו מהארץ בשנות התשעים וגידלו את ילדיהם בארה"ב, בהנחה שילדיהם נשארו שם, קרוב לוודאי שלפחות חלק מהם התחתנו עם לא יהודים, וגם מי שהתחתנו עם יהודים, סביר להניח שבני ובנות הדור השלישי והרביעי יתחתנו עם לא יהודים. ברוב המקרים תוך שניים שלושה דורות הם יתבוללו ויתנתקו מהעם היהודי.

באופן אבסורדי, ישראל היא המקום היחידי בו איננו מחויבים לארבע אמות של הלכה כתנאי לשמירת זהותנו היהודית. בעיניי זה חלק מתהליך הגאולה שדווקא במדינת ישראל מתאפשרים זרמים שונים ומגוונים. רק בישראל יהודים יכולים להחליט שאינם מחויבים להלכה, ועדיין, בזכות הרוב היהודי, צאצאיהם יכולים להמשיך להיות יהודים חילונים ללא איום על הזהות היהודית שלהם.

זה פלא של ממש שדווקא מדינת היהודים היא שמאפשרת מגוון כזה, ואילו בחו"ל, בגלות, אין לנו ברירה אלא להתכנס לארבע אמות של הלכה, אם רצוננו להישאר יהודים לאורך דורות.

אבל נראה שחבריי נחושים לארוז את מטלטליהם ולנסוע מעבר לים. הם אמרו שיחזרו, אבל רק אם המדינה תשנה את פניה. ניסיתי לומר להם שבעצם עזיבתם הם למעשה תומכים בממשלה שכן הם מאפשרים לה לממש את תכניותיה, והם לא יהיו פה כדי לטרפד אותן. לצערי דבריי נפלו על אוזניים ערלות. הם כבר החליטו. והם לא היחידים.

שרי הממשלה צריכים להתעורר

המצב חמור. חֶברות המלוות ישראלים שמבקשים לרדת מהארץ מדווחות על זינוק במספר הפניות, מאז הבחירות האחרונות. לצערי, נראה ששרי הממשלה אינם מבינים את חומרת המצב. הם חושבים שמדובר במקרים בודדים, וממילא הם לא מעוניינים להתייחס ל"ציונים על תנאי". גם אם הביקורת על היורדים מוצדקת, חייבים להתעשת ולשנות כיוון לפני שיהיה מאוחר מדי.

אני אשאר בארץ בכל מקרה, גם אם תהיה פה "דיקטטורה על מלא", אשאר להילחם על המדינה שלי ועל השפיות שלה. אני מבקשת שתישארו פה איתי. אם לא בשבילי, בשביל סבא שלי.

==

פסית שיח היא מנהלת לשעבר של תיכון דמוקרטי, יהודי-פלורליסטי, כיום מלווה מנהלי בתי ספר, מורה למחשבת ישראל ומטפלת ב-Li.c.b.t. בוגרת האולפנה בכפר-פינס ומדרשת לינדנבאום