מה אתם יודעים על גירוש ספרד? תנו לי לנחש שרובכם הגדול יודעים מעט מאוד, אם בכלל.

ומה אתם יודעים על גדליה בן אחיקם? אם אתם צמים בכל שנה בצום גדליה, אני משערת שגם אם אתם לא יכולים להעביר עליו הרצאה מפורטת, רובכם יודעים לומר שהוא היה מנהיג יהודי שנרצח על ידי יהודי אחרי שנחרב בית המקדש הראשון.

מבחינה היסטורית לגירוש ספרד הייתה השפעה גדולה הרבה יותר. לפני כחמש מאות שנה, כמאתיים אלף יהודים התנצרו וקרוב למאה אלף יהודים גורשו מבתיהם. הסבל היה נורא, רבים שילמו בחייהם, העם היהודי התפזר ברחבי אירופה ובארצות האיסלאם, ובכל זאת אנחנו כציבור לא יודעים על זה כמעט כלום ולא עסוקים בזה כלל.

היסטוריונים ספורים אולי עוסקים בכך, אבל כציבור, שכחנו את גירוש ספרד. לעומת זאת, רצח גדליה שהתרחש לפני כאלפיים וחמש מאות שנים, ומשמעותו בעיקר סמלית, ימשיך להיזכר לנצח מכיוון שיש יום צום לזיכרו, ובכל שנה אנו נזכרים מי הוא היה, למה נרצח ומה היתה משמעות האירוע לעם ישראל.

הסיבה היחידה שהאירוע הזה נשמר בזיכרון הלאומי שלנו היא שיש צום לזכרו, ולכן רק הצמים זוכרים אותו. אני חוששת שמה שקרה לגירוש ספרד יקרה גם לשואה אחרי שיעבור מספיק זמן. כבר עכשיו כמעט שלא נשארו עדים שיכולים לספר בגוף ראשון את הסיפור שלהם.

טקס יום השואה 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

כמו ששכחנו את גירוש ספרד, גם השואה עלולה להישכח. הדרך היחידה לוודא שהשואה תישאר בזיכרון הלאומי שלנו גם במבחן הזמן של מאות ואלפי שנים, היא שנקיים יום צום לזכרה. כן, אני יודעת ששיבצו את עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי וצירפו אליו גם את קרבנות השואה. צר לי. זה לא מספיק בעיני.

אם יש לנו ארבעה צומות לזכר חורבן בית המקדש, ראוי שנקדיש לפחות יום צום אחד לזיכרון השואה. אומנם אסור לקבוע יום תענית בחודש ניסן, לכן אין לצפות מהרבנים שיכריזו על יום צום, אבל כל אדם פרטי יכול לקחת על עצמו לצום גם בחודש ניסן.

לכן, בכל שנה אני צמה ביום השואה.

אם גם אתם תיקחו על עצמכם לצום ביום זה, ביחד נוכל להבטיח את זיכרון השואה גם במבחן הזמן. אחרת, בעוד חמש מאות שנה, כשישאלו את צאצאינו מה הם יודעים על השואה, הם ידעו עליה מה שאנחנו יודעים על גירוש ספרד.