נתניהו יעשה הכל כדי להסיט את השיח הציבורי ממערכת המשפט ומהמחאה הציבורית ההולכת ומתרחבת. בשבוע שעבר הוא קיים מסיבת עיתונאים על התמודדותו עם יוקר המחיה רק כדי לוודא שזה יהיה הנושא שיפתח את מהדורות החדשות ולא מערכת המשפט. אבל גם נתניהו, אלוף הספינים, לא יצליח לטשטש את גודל המחאה ועוצמתה.

בשבוע שעבר הגיעו להפגנה כשלושים אלף איש. אתמול כבר היו שם מאה אלף. יותר ויותר אנשים מתעוררים ומבינים את גודל השעה וחומרת האיום. והאיום, רבותי גדול. אפילו חברַי שהצביעו לבן גביר וסמוטריץ אומרים שלא העלו על דעתם שתהיה מהפכה שכזו. הם רצו שינוי במערכת המשפט, אבל לא רעידת אדמה.

חברים אחרים שלא הצטרפו עדיין למחאה, טוענים שאין סיכוי שיריב לוין ושמחה רוטמן באמת יממשו את כוונותיהם ויעשו הפיכה כזו במערכת המשפט. אני מציעה לכל מי שחושבים שאלה רק דיבורים, לקרוא את הטיוטה להצעת החוק: "חוק יסוד השפיטה", מי שרק מדברים לא טורחים לכתוב מסמך מפורט שרק מעטים בציבור יקראו.

אלו לא רק דיבורים. זוהי הפיכה של ממש.

אויבינו מחככים ידיהם בהנאה. הם כבר לא צריכים להתאמץ ולהילחם בנו. לבושתנו, אנחנו עושים את העבודה עבורם. מאז אלטלנה, מדינת ישראל מעולם לא היתה בסכנת הידרדרות למלחמת אחים כמו היום. גם לא לאחר רצח רבין ובימי פינוי גוש קטיף.

(צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

בשבעים וארבע שנותינו ידענו ימים קשים ומתוחים מאוד. הפעם זה אחרת. והשאלה היא למה, מה השתנה.

הפער בין דתיים לחילוניים לא גדל בשנים האחרונות. אולי אפילו להפך. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למעלה מ30% מתושבי המדינה מגדירים עצמם מסורתיים ונראה שבין הקצוות יש רבים במרכז שמאזנים. גם הפער בין ימין ושמאל (אם עוד קיים שמאל במדינה) לא התרחב, בהיעלמות השמאל אולי הוא אפילו הצטמצם. אם כך, מדוע אנו חשים שהאדמה רועדת תחת רגלינו?

הממשלה ותומכיה משוכנעים שכל צעדיהם לגיטימיים, שהרי כל שינויי החוק מבוצעים על ידי כנסת נבחרת, על פי כללי הדמוקרטיה. לכאורה, אילו רק מנהיגי האופוזיציה היו מוכנים להרכין ראשם ולהודות בכך שהפסידו בבחירות, הכל היה בא על מקומו בשלום.

אבל האמת היא שהאדמה רועדת כי זוהי לא מחאה של השמאל נגד הימין. זוהי מחאה ששותפים לה כל שוחרי הדמוקרטיה במדינה. מימין ומשמאל. רק מי שעוצמים עיניהם במודע לא רואים את ניגוד העניינים הזועק לשמים. לא רצון כן לתקן את מערכת המשפט מניע את נתניהו, שיכול היה לקדם זאת בשנותיו הרבות על כס ראש הממשלה.

נתניהו היה גדול השומרים על מערכת המשפט, עד שזה הגיע אליו. הוא החליט לשלוט ברשות השופטת, רק בגלל היותו נאשם. כמו אצל הגששים, נתניהו רוצה לקבוע מי יהיו השופטים ומה תהיה התוצאה, אחרת הוא שורף את המועדון.

במצב ההזוי אליו הגענו, אנחנו, אזרחים שומרי חוק, עומדים ותוהים – מה עלינו לעשות כשממשלה לגיטימית שנבחרה באופן דמוקרטי פועלת באופן לא לגיטימי וכורתת את עץ הדמוקרטיה עליו היא יושבת. ודאי שבמשטר דמוקרטי הרוב קובע. אבל מה עלינו לעשות אם הרוב מחליט לבטל את הדמוקרטיה?!

נא לא להתבלבל. מרגע שהרפורמה הזו תתממש ולממשלה תהיה שליטה מלאה במערכת המשפט, לא יהיו שום איזונים ובלמים ולצערי לא ניתן יהיה לקרוא למדינת ישראל מדינה דמוקרטית.

(צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
"דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים" (צילום: פסית שיח)

אני לא מנסה לטעון שמערכת המשפט חפה מבעיות. יש צורך בתיקונים. אבל התכנית של יריב לוין לא באה לתקן. היא באה להרוס עם D9 את מערכת המשפט הישראלית. נקודה.

איתמר בן גביר כל כך קיווה לראות אלימות בהפגנה שהיתה אתמול, המכת"זיות רק חיכו לפקודה. אבל מאה אלף האנשים עמדו שם בשקט עם המון דגלי ישראל. מדי פעם צעקו "בושה". בסוף עמדנו ושרנו "התקווה" עם מירי מסיקה, שסיפרה שהיא הגיעה עם אבא שלה מהצפון. אבא שלה לא שמאלני, לא אשכנזי ולא חילוני, כי זו לא הפגנה של חילונים, אשכנזים ושמאלנים, כמו שיהיו מי שינסו לטעון. היו שם כיפות וכיסויי ראש וגם אבא של מירי.

התחושות קשות, והפחד מהימים הבאים גדול. קצב ההידרדרות מפחיד. מי היה מאמין שגורמים בקואליציה, כולל שר בממשלה, יקראו לאזוק ראש ממשלה לשעבר ושר ביטחון לשעבר, שעד לפני שבועיים עוד הנהיגו את המדינה, ולהכריז עליהם בוגדים, רק בגלל שהתריעו שהמצב חמור ועלול להידרדר למלחמת אחים.

הם לא איימו, חלילה, כפי שחבר הכנסת צביקה פוגל ניסה לטעון. להפך. הם רק ניסו למנוע את ההידרדרות המטורפת. אם כל מי שמתריע שהמצב חמור נחשב בוגד במדינה, אז הנה גם אני פה, אבל אל תצפו שאושיט לאזיקים את הידיים. גם לא את הלחי השנייה.

הכותבת היא מנהלת לשעבר של תיכון דמוקרטי, יהודי-פלורליסטי, כיום מלווה מנהלי בתי ספר, מורה למחשבת ישראל ומטפלת ב-Li.c.b.t. בוגרת האולפנא בכפר-פינס ומדרשת לינדנבאום.