פעם, מזמן, בימים של קישון ושל סלאח שבתי, עוזרת בית היה נחשב מקצוע בסיסי, בתחתית סולם משלוחי היד. איך שגלגל מסתובב… נדמה לי שהיום מדובר במקצוע המבוקש ביותר במשק. לפחות במשק הבית.

אם לשפוט לפי כמות האנשים ששואלים בוואטסאפ, "מישהו יכול למצוא לי עוזרת? אני כבר שנה מחפש"… ללא ספק הביקוש עולה על ההיצע.

אם פעם היית מראיין עוזרת בית, היום היא מראיינת אותי. ולא סתם, אני במכרז מול 10 מועמדים אחרים. מחיר לשעה זה תנאי סף, אבל כמובן מיקום, מרחק מתחנת אוטובוס, גודל דירה, כמות הילדים / בעלי חיים ועוד. קריטריונים קשים. וכמו בכל מכרז לא יזיקו קשרים.

תכל'ס, כבר חשבתי לוותר על התענוג. אולי אסתדר לבד. אבל כמי שנכנס למעגל ה"גרושים בדירה שכורה" (או השכורים בדירה גרושה), גיליתי שאין יותר – חלוקת תפקידים. המושג הזה כבר לא קיים. אני גם מבשל, מפנה, גם עורך ומגיש ועוזר ומושיע ומגן…

והנה רגע לפני הייאוש, כי אין ייאוש בעולם כלל, וכיוון שמצווה גוררת מצווה, כשרק עברתי לדירה החדשה, אחד מבעלי המקצוע התעקש לשתות בכוס חד פעמית (לא נסגיר שמות אבל בואו נגיד שהוא לא היה פעילה חברתית בשם גרטה). יכולתי להתעקש על קיימות, ממש התלבטתי בין לוותר על עקרונות או על וילונות, בסוף העדפתי את הראשון…

אז שאלתי בקבוצת הוואטסאפ הכי פעילה שלי בשנה האחרונה – אלישע הנביא 26 – "למי יש כוסות חד פעמיות". לא עברה דקה ושכנה (לא מהעדה של מפלגת הירוקים) הזמינה אותי לקחת. בשיחה הקצרה שהתפתחה קרה נס גלוי: היא שאלה אותי אם אני מחפש עוזרת בית מצוינת.

אחרי שהסדרתי נשימה וברכתי ברגש: "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" (ובכוס חד פעמית). קיבלתי לנייד שיתוף אשת קשר, העונה לשם המרגש: "נינה עוזרת בית מהממת".

היא אשה לא צעירה, לא ממש מבינה עברית, לא חוקית… (הרבה "לא" בשביל עוזרת מהממת). התכתבתי עם נינה (או למעשה עם גוגל טרנסלייט) וקבענו יום ושעה.

כיוון שבמסגרת ה-"לא", נינה גם לא יהודייה, דאגתי לפני שהיא מגיעה, לשטוף את כל הכלים, שלא תערבב לי חלילה בשוגג בשרי וחלבי. ליתר ביטחון גם עשיתי כביסה ומייבש, שלא תפזר בגדים שלי בארונות של הילדים, הם בגיל הזה שכולנו כבר באותה מידה. אה, וגם סידרתי טוב את הבית, כי לא נעים, בכל זאת פעם ראשונה שנינה מגיעה, שלא תפטר אותי…

היא נתנה בי מבט קשוח, הרגשתי לרגע שפישלתי בגדול. אבל אז היא אמרה בעברית: "בסדר גמור. התקבלת". יורם לוי (צילום: אריק סולטן)

הגיע היום המיוחל, הייתי אחוז התרגשות, (ותשעים ותשע אחוז מפוחד), נינה נכנסה בנחישות מזרח אירופאית, סרקה את הדירה, נתנה בי מבט קשוח, וגם בלי להבין מילה ממה שאמרה, היה ברור לי שאין לה מושג מה אני רוצה שהיא תעשה בבית המרקחת הזה…הרגשתי לרגע שפישלתי בגדול. אבל אז היא אמרה בעברית: "בסדר גמור. התקבלת".

מאז, בכל פעם ש-"עוזרת מדהימה" מגיעה, היא כותבת לי בעברית מאד יפה, בלי להבין אף מילה בעברית, מה לקנות, מתי היא תגיע איפה להשאיר מפתח. לפני שבועיים היא גם הודיעה לי שהתשלום גלובלי בלי קשר לכמה שעות היא תנקה, והיא עוד מוסיפה סמיילי כאילו משהו מצחיק פה, אבל את הסמיילי לפחות לא צריך לתרגם.

אנשים אומרים לי שאני פראייר שאני מחזיק אותה. יכול להיות, אבל גוגל טרנסלייט לא מצא מילה באוקראינית לפראייר, אז שמחתי להמשיך לעבוד אצלה. (לפחות עד שהיא תצא לעוד מכרז…)

הכותב הוא פרסומאי, מוסיקאי ומרצה בתחום הפרסום והתמכרויות.