שוב הגיע פורים שמח ומבדח, ואתו באה בלי הזמנה למשתה ההתלבטות כבכל שנה מחדש: עד איזה גיל להתחפש, ולמה?

יש משהו לא מובן בצורך של מבוגרים שסיימו את המסגרות המחייבות וכאלה שזכו להקים משפחות להתחפש בפורים, ולהוכיח לחבריהם ולילדיהם שהם עדיין צעירים ומגניבים(ואם יש להם ילדים גדולים הם יסבירו לאבא ואמא שעם כל הכבוד לדור הקודם מי שמשתמש היום במונח הזה הוא לא "מגניב" ולמרבה הצער גם לא צעיר).

אולי זה חלק מחרדת תהליך ההתגברות הבלתי נמנע שאותה מביעים מתבגרי מניין הצעירים בפתיחת הארון בתחילת כל שנה וגם בתענית אסתר בסליחות בזעקה גדולה ומרה- "אל תשליכנו לעת זקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו" – שיותר מתפילה היא בעצם תחינה שמקורה בפחד ואימה מהזקנה, וכל מה שיש לעשות להרגעה זה פשוט להיזכר כבר בסליחות לימים נוראים, שאם גם בשנה הזאת שהגיעה בלי שהרגשנו (ובמיוחד אם יש בה יום הולדת עגול במספר גבוה יחסית לעשר), תהיה לנו תחפושת מושקעת בפורים – אז אפשר לנשום לרווחה עד לרגע שבו נסתכל במראה ונברך בשם ומלכות: "ברוך משנה הבריות", ואחרי אנחת כאב, ניקח כדור ונצא לשחק עם הילדים בחצר – או במחשבה שניה נסתכל עליהם משחקים ובורחים זה מזה בזמן שההורים חושבים על בריחת סידן וחילוץ עצמות.

נכון שכולם מודעים לכך שהם לא הולכים ונהיים צעירים מיום פורים שעבר עד יום פורים זה ומיום פורים זה עד יום פורים הבא עלינו לטובה (בהשאלה מכל נדרי לעצמי ובהם הנדר שהופר "לא להתחפש אחרי גיל 18") – אך לדעתי כדתי מן המניין, להתחפש בפורים לא קשור לגיל וגם לא לדת ואפילו לא קשור לעץ (שלמרבה המזל בימינו בקצה שלו לא תלוי איש עם אוזניים משונות).

להתחפש זה פשוט מנהג יפה ונכון ליום אחד בשנה, בו כל אחד יכול להיות משהו אחר ממי שהוא באמת, ממש כמו אסתר שלבשה בגדי מלכות כדי להציל את היהודים מאסון גדול, ובהשראת הנס הגדול של פורים שמכונה "ונהפוך הוא" כשהדבר הרע והנורא שהיה אמור לקרות הפך לטובה ולשמחה.

כל אדם בוגר מבין היטב שעשיית שינויים מהותיים בחיים היא תהליך ארוך וממושך המחייב סבלנות הבנה ותמיכה רחבה, ואחת המשימות הקשות בחיים היא לשנות הרגלים מקובעים- וכל מי שהחליפו מקום עבודה, התחילו דיאטה, או קיבלו החלטה להפסיק התמכרויות שונות או לאסור על עצמם אכילת מאכלים שיש יותר מדי מהם במשלוחי המנות- מבין היטב עד כמה השינוי מחייב אורך רוח ונשימה ולא קורה מיד. עובדה- גם המן לא נוצח ביום אחד.

טוב לדעת שיש מועד אחד בשנה בו כולם יכולים לעשות מהפך אישי קטן ולהיות כל מה שהם רוצים. הדבר הזה הוא כבר סיבה לשמוח- והשנתיים האחרונות לימדו אותנו להוקיר כל דבר המשכיח מאיתנו את הצרות והבעיות, אפילו אם זה רק ליום או יומיים, ומחייב אותנו להיות בשמחה פשוטה בתוספת מעט "דלק נוזלי" לנשמה(אך כמובן שלא בהגזמה ובלי לאבד את הראש כמו אחשוורוש).

אז אני הולך לחפש את עצמי( כי המנהג הזה פשוט משמח מחדש כל שנה גם בלי סיבה) וגם לחפש את החברים שלי(שכמו כולם גם אני לא מזהה אותם מיד בשנתיים האחרונות בגלל מסכות הפנים)- ומציע לכל אחד בכל גיל וששון ושמחה לעשות כמוני מסכה.

פורים שמח!

הכותב הוא יועץ תקשורת בחברת בלומברג תקשורת