פורים בבית ספר זה היום בו ניתן לראות אביר חמוש מכף רגל ועד ראש, עם דמעות וחרב שבורה ולצידו סופרמן, או כל גיבור על אופנתי – מתייפח מרות.

זה קרה עוד לפני שדי סי התחילו עם הסרטים על תסביכי האישיות של גיבורי העל, כשעוד כולם היו גיבורים מצוחצחים ובלתי מנוצחים. זה הולך אחורה יותר, לתקופה שקאובויים היו אופנתיים גם מבלי לדעת שקוראים להם קלינט איסטווד.

פורים הוא החלום ושברו, המציאות שמתנפצת אל עבר החלום. הרי הילד יכול סופסוף להיות מי שהוא רוצה, או מפנטז להיות. להיות גיבור הרבה יותר מאשר במציאות.

הוא חולם על זה כבר זמן רב, ומשגע את הוריו, כי היום קשה להחליט עם אינסוף האפשרויות. הוא מחכה להזמנה מהרשת, או ליום בו ההורים יביאו את הסחורה מחברים או מהחנות.

תנו יום אחד לחלום (צילום: שאטרסטק)

הילד הופך לרמבו ליום אחד, או במקרים מעודכנים יותר לדדפול, קפטן אמריקה, לגו נינג'גו או השד יודע מה. אבל אז תמיד יש את הילד הבריון שמראה לו שלמרות שהוא התחפש לדמות קצת פחות שווה, אולי להיידי בת ההרים, במציאות הוא חזק יותר. או אחד שכן התחפש לגיבור משל עצמו והוא מנסה לבחון עם חברו האם משהו השתנה עכשיו ביחסי הכוחות בניהם והוא קורע אותו בקרב חרבות, או מצליח למעוך, או לחטוף לו את הממתק האהוב. שם מגיע השבר האמיתי. החלום מתרסק אל קרקע המציאות.

פנטזיה מול המציאות (צילום: שאטרסטוק)

זה קורה גם לאלזה או מלכת הפרחים, שפתאום הופכות לליכלוכיות טבולות בדמעות.

כמו כלה שיום חופתה הוא היום המלחיץ ביותר, כי הפנטזיה אותה היא מטפחת שנים הולכת להתממש ליום אחד, ואוי ואבוי למי שיהרוס אותה – כן, אנחנו מדברים עלייך החמות לעתיד. או החברה הזו שהגזימה עם שמלה יפה מידי.

או כמו בית החלומות, עליו חלמו הזוג שנים אבל הבנק מסביר להם שעל הפטיו, הברזים היפיפיים והמטבח המעוצב הם יאלצו לוותר. ובכלל היה פער בין מה שהמהנדס הציג למה שהפועלים עשו, וגם אם לא, פתאום החיים והבאלגן הרגיל חודרים גם לבית החלומות. כי עכשיו לשכור מנקה זו עוד הוצאה.

ומי יתן ובא פורים לחודש לחודשיים?

אז למענה שאלתו של לוין קיפניס מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע, אז כי פנטזיה צריכה להיות פנטזיה, מקום לשאוף אליו, חלומות להפליג אליהם, אבל להבין שלמציאות יש מגבלות אחרות. זה חג הגורלות. הרי זאת המשמעות של פורים. החג של אראלה ממפעל הפיס. אס זוכה ומלך בוכה. ההסתר במגילה הוא שיש מנהיג לעולם, שמנהיג אותו דרך המציאות הפתלתלה והסבוכה.

אבל זה היה אמור להיות היום המאושר בחיי? (צילום: שאטרסטוק)

כי אנחנו אמנם שמחים וששים, אבל ליהודים בשושן ובכל הממלכות, היה סיוט וגזרת שמד מעל הראש, אם זה היה בתקופתנו, זה היה יוצר פרנסה טובה למאות פסיכולוגים אחרי זה, והיינו מדברים על הדור שאחרי, על אף ההפי הנד בדמות תליית המן, בניו ושאר השונאים.

לא כל יום פורים, אנחנו נוהגים להגיד, או כמו שרבי זירא אמר לרבה, לא בכל שעה מתרחש נס – לאחר שהאחרון הזמין אותו שוב לסעודת פורים, לאחר שבשנה שלפני זה, ברוב שכרותו, בסעודת הפורים, הוא שחט אותו ואחר כך התפלל עליו והחזירו לחיים.

פורים זה למצוא את הטוב, את האל הטוב, בכל המציאות ההפכפכה. זו נקודה בה אנחנו מתגרים בגורל, הפור הזה, ושותים לשוכרה כמו אחרון הגויים בפונדק של מושקה המוזג.

אנחנו שמים את הנקודה החמקמקה הזו, של הפנטזיה, ההשתטות, השמחה שמרבים בה, אבל זה יום אחד בתוך המציאות של השנה כולה. יום אחד לקחת אותו איתנו. לכל אחד מגיע להיות יום אחד גיבור, ולכל אחת נסיכה. אבל צריך להבחין בין הפנטזיה למציאות.

ולכל המציאות הזאת יש אל שמוביל אותה גם כשיש הסתר פנים חשוך מאוד, גם כשהמציאות מתנגשת עם התפיסות שלנו שמתרסקות מול הילד הבריון.