אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מעגל הרצח הליטאי וגבורת הנרצחים

96% מיהודי ליטא נרצחו בשואה, רובם על ידי אנשי המשטרה הליטאית. מדוע כמעט ולא התעוררה בהם התנגדות ממשית לצורריהם ומי אלה שבכל זאת ניסו להתנגד

השואה שלא סופרה: הרצח הליטאי וגבורת הנרצחים
  שוטרים ליטאים אוסרים יהודים בדרך לרצח (הארכיון הגרמני)

יום השואה תשפ"א בסרוגים. ליטא עומדת בראש רשימת המדינות באחוז הנרצחים מקרב תושביהן היהודים (96% מתוך 220,000 היהודים שחיו בה לפני השואה).

אני מבקש להסב את תשומת הלב ליהודי העיירות, מאה ועשרים אלף גברים ונשים, זקנים וטף, שנרצחו בתוך חמישה חודשים מפלישת הגרמנים לליטא. אנסה להמחיש מדוע כמעט ולא התעוררה בהם התנגדות ממשית לצורריהם ואביא מעט מהעדויות על מי שבכל זאת ניסו להתנגד.

עוד באותו נושא

עד היהודי האחרון: יום הזכרון לשואה תשפ"א


4

עם תחילת מתקפת הגרמנים על ליטא ונסיגת אנשי הממשל והצבא הסובייטיים ממנה, הופיעו בעיירות ליטאים חמושים שכונו "פרטיזנים לבנים". הם הקימו מִנהל מקומי ומיד פרסמו שורת צווים אנטי-יהודיים: יהודים חויבו לענוד טלאי צהוב על החזה ועל הגב, וללכת רק בטור ובצד ימין של הכביש; נאסר עליהם לבקר בגנים, לשוחח עם ליטאים, לקנות בחנויותיהם, לנסוע בתחבורה ציבורית, להחזיק נכסי דלא-ניידי או מכשירי רדיו, אופניים, מצלמות ועוד.

היהודים נדרשו להירשם במועצה המקומית ולצאת לעבודות בזויות בלא שכר שכל מטרתן – להשפילם. בין היתר הם אולצו לטאטא רחובות ולנקות את שירותי תושבי העיירה; לעבודות אלו התלוו לגלוג, גידופים והכאות רצחניות מידי השומרים הליטאים.

אווירת האלימות החוקית כלפי היהודים עודדה את הליטאים המקומיים להראות את פרצופם האמִתי; הם נכנסו מזמן לזמן לבתי שכניהם היהודים ובלא בושה בזזו רכוש בעוד היהודים מביטים בהם חסרי אונים. אף מקרי השפלה, אונס ורצח מידי הליטאים היו מעשים-שבכל-יום.

התנגדות של יהודים באותה העת הייתה נחלת יחידים בלבד, ובאה כתגובה אינסטינקטיבית ולא מחושבת מראש. כשהגיעו ליטאים חמושים להוציא יהודים לעבודה בעיירה מָרְיַימְפּוֹל שבדרום-מערב ליטא, סירב זאב פַּפּירְניק בן ה-24 ללכת עמם בטענו כי לא יעבוד למען רוצחי עמו. כשהליטאים ניסו לקחתו בכוח, חטף רובה מידי אחד מהם, ירה בו והרגו ופצע אחר. בעיירה אוּשְפּוֹל שבצפון-מזרח ליטא תפסו הליטאים את הרב לֵיבּ קַמְרָז', בן של רב העיירה הקשיש, אהרן. בתו נאנסה לעיניו והוא עצמו נלקח בידי הליטאי האנס אל מחוץ לעיירה כדי שיכרה בור-מוות לעצמו. בעודו חופר, התנפל על הליטאי וחנקו.

הרעבה, אלימות ואז רצח

בשלב השני גורשו היהודים מבתיהם אל אתרים סגורים, מעין גטאות זמניים. היו אלה בתי מדרשות, אסמים ואורוות, שבהם נדחסו היהודים בצפיפות איומה, וכמעט בלא מזון. כדי להחלישם עוד יותר, עינו הליטאים את הגברים היהודים במכות איומות עד שלא היה עוד כל חשש שיקומו ויתנגדו לרוצחיהם.

בשלב השלישי החל תהליך החיסול עצמו, כשהחמושים הליטאים הוציאו מהגטאות את היהודים בקבוצות. אז אפסו גם האפשרויות לברוח, וכל שנותר לעשות היה למחות בקולניות.

מעשי גבורה של יחידים

בעיירה מֶרֶץ' שבדרום ליטא נכנסו ליטאים חמושים בבוקרו של ה-9 בספטמבר 1941 אל בית הכנסת ובית המדרש הסמוך, שהוגדרו גטו, בחרו קבוצת גברים והובילו אותם בלא בגדיהם העליונים ובלא נעליהם דרך העיירה אל בית הקברות היהודי. העדות המזעזעת מספרת: "תושבי העיירה ניצבו ברחובות ורבים מהם הביעו את שמחתם, מחאו כפיים וקיללו וירקו על היהודים שהילכו בשקט ובראשים מורכנים בדרכם האחרונה אל המוות.

בין הגברים של הקבוצה הראשונה היה היהודי משה מילֶר… הוא פנה אז בקול מלא צער אל הליטאים החמושים: 'היום אנחנו חסרי-כוח. הנה עומד אני כאן עם שלושת ילדיי הקטנים יחד. לכם – הנשק. אבל דעו לכם, חזירים מצורעים ומלוכלכים, שלא תוכלו לירות בכל יהודי העולם. אחינו והחלק הטוב יותר של האנושות ינקמו את דמינו'. הרוצחים ירו בו. משה נפל לבור כמו עץ כרות" (ארכיון יד ושם, אוסף קוניוחובסקי, תיק 121, בתרגום מיידיש).

היו גם יחידים שבשארית כוחותיהם, ליד בור המוות עצמו או אפילו בתוכו, ניסו לפעול אם מתוך תקווה קלושה להינצל ואם כנקמה כדי להציל במעט את הכבוד היהודי המחולל. בעיירה שָקִי שבדרום-מערב ליטא אילצו ליטאים חמושים ב-5 ביולי 1941 קבוצות של גברים יהודים להתפשט ולקפוץ אל בורות המוות. בהיותו כבר בבור תפס בנימין רוטשילד את רגלו של אחד הרוצחים הליטאים, סחב אותו פנימה ופצע אותו קשה מאוד.

הנרצח ריטש את גרונו של הרוצח

בעיירה קידַן שבמרכז ליטא העבירו הליטאים ב-15 באוגוסט 1941 את כל היהודים מהגטו לאורוות סוסים בקצה העיירה. שם ישבו בצפיפות ובלא מזון, וקיבלו רק קפה שחור. לאחר שלושה-עשר ימים הגיעו ליטאים חמושים רבים, והחלו להוציא מהאורווה קבוצות של שישים צעירים לעבר בור שנחפר בשדות הסמוכים לעיירה. אל הבור הגיעו אנשי האינטליגנציה הליטאית המקומית ובהם הכומר כדי לצפות ב"מחזה".

חברי הקבוצות אולצו להתפשט ולהיכנס לבור המוות, ונורו בידי הליטאים החמושים שעמדו מסביב. בעת ההכנות לירי הצליח אחד היהודים לפצוע ליטאי באולרו, ויהודי אחר, ברוך-מאיר צֵסְלֶר, אף חטף מקלע מידי ליטאי, אך לא ידע כיצד להשתמש בו ובנסותו לברוח נורה. הגדיל לעשות צדוק שְלַפּוֹבֵּרְסקי, אשר לפני המלחמה שימש מפקד גדוד הכבאים בעיירה; בהיותו כבר בתוך הבור הוא הצליח לרטש את גרונו של אחד הליטאים הרוצחים.

אלה כמה דוגמאות להתנגדות היהודים, מתוך עדויות ניצולי העיירות הליטאיות. היו עוד מעשי התנגדות ואף גבורה שעשו היהודים המושפלים והמדוכאים, אך הם לא היו רבים. הטרור האימתני של הליטאים החמושים ומפעיליהם הגרמנים והאווירה האוהדת לכך מקרב כל שכבות הציבור הליטאי הקשו מאוד על ניסיונות התנגדות מאורגנים. בנסיבות אלו ראוי להעריך עוד יותר את גילויי ההתנגדות והגבורה המעטים של יהודי העיירות הליטאיות.

==

ד"ר בן-ציון קליבנסקי הוא חוקר יהדות ליטא, מרצה בתוכנית תואר שני לזיכרון, מורשת ישראל וחינוך במכללת אפרתה

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
אנטישמיות 2021
רמבו | 07-04-2021 14:18
בכנסת ישראל יש אנטישמים גדולים כמו ליברמן כנסת ישראל לפני שהיא עושה יום השואה . יש להקיא מתוכה את האנטישמים
2
א-ל נקמות ד'...
. | 07-04-2021 15:55
א-ל נקמות ד'
3
וראוי לנקום בליטאים הארורים.
מד | 07-04-2021 16:07
.
אמן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יהודי | 07-04-2021 17:22
וכן באוקראינים הארורים, ושאר הרוצחים - גרמנים, אוסטרים, לטביים ושאר עמלק !!!!!!
4
כבודו של יהודי ליטא אינו היכן שאתה מחפש אותו
חיים יונגר | 07-04-2021 20:05
הוא נמצא במקום הרבה יותר נעלה מהרדידות שכותב הכתבה חונך עליו וממשיך לחנך . כדאי שתתחיל לחפש את כבודם היכן שהוא נמצא לא בחיל וכו