בימים אלו מציינים 20 שנים לתחילת האינתיפאדה השנייה. סגנית יו"ר הכנסת שרן השכל כותבת בעמוד הפייסבוק שלה את הלקח המרכזי מבחינתה – רק שלום ייענה בשלום.

השכל העלתה זיכרונות משנות האלפיים: "זו תקופה שעיצבה את כולנו, פיגועים הפכו לשגרה. כל ישראלי הכיר מישהו שנפגע מהטרור. הפחד נמצא בכל מקום – באוטובוסים, בשווקים, בקניונים. אני כמו רבים בדורי הושפענו עמוקות ותפיסת העולם שלנו השתנתה והתעצבה בתוך המציאות הבלתי נסבלת.

"אני נזכרת בקו 29 המפויח ברחוב טשרניחובסקי בכפר סבא. קו שהייתי לוקחת לבית הספר – ורק במקרה לא הייתי עליו באותו הבוקר, אני נזכרת בעדי, חברה שלי שנרצחה בפיגוע חדירה ליישוב נצרים שבגוש קטיף. המחבל זחל לגדר היישוב, הגיע למוצב הצבאי ורצח אותה ושני חיילים נוספים באמצע הלילה, אני נזכרת ברותם וינברגר שנרצחה בפיגוע התאבדות בצומת גהה. עדים שנכחו במקום תיארו את המטען כפטרייה גדולה שהייתה באוויר".

בעקבות אלו החליטה השכל להתגייס למג"ב, היא מתארת "את תחושת השליחות שליוותה אותי בכל צעד בשכונות ירושלים – בפיגועים, במעצרי המבוקשים, בהפגנות האלימות, ביידויי האבנים, במחסומים. זה מה שנאלצתי, שנאלצנו לעשות, כדי להגן על המשפחה שלי, על העם שלי, על המדינה שלי".

אפשרנו לרש"פ לשלוט בשטח, לנצל אותו ולתקוף אותנו

היא מציינת את הסכמי אוסלו ומאשימה כי "הפיגועים האלו לא הגיעו משום מקום. מי שביצע אותם אמנם היו הרשות הפלסטינית ושלוחיה, אך מי שאפשר להם לשלוט בשטח ולנצל אותו כדי לתקוף אותנו – היינו אנחנו, כשוויתרנו על אחיזה בחבלי מולדת בתמורה להסכמים שנחתמו בדם. אין אדם במדינה, שבן משפחה או חבר קרוב, לא איבד את חייו והיה לקורבן ה"שלום" ההוא. יותר מאלף ישראלים שילמו את המחיר ועוד אלפים רבים נפצעו.

וביחס לימנו, "כמי ששייכת לדור ההנהגה הנוכחית, אני מבטיחה לכם שאת הלקחים שהפקתי אני מקדמת בכנסת מדי יום". השכל מבהירה: "כל עוד זה תלוי בי לא נישא וניתן על שטחי מולדת בתמורה ל"שלום". אנו נמשיך להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, לא נוותר על ביטחון בתמורה להסכמים מעורפלים והכי חשוב – שלום ייענה רק בשלום".