הרב זייני לסרוגים: "הפרסום של 'פסק הזום' הוא טעות חמורה"
הרב ד"ר אליהו זייני, ראש ישיבת אור וישועה בחיפה, ואחד מהרבנים שהתבקש לחתום על פסק ההלכה וסרב, אומר בראיון לסרוגים כי לרבנים שחתמו על הפסק נעשה עוול, אך הם טעו בפרסום. "פעלתי במשך שעות כדי למנוע את הפרסום הזה ולצערי הרב הם לא שמעו לי"
סערת פסק הזום, הרב ד"ר אליהו זייני, ראש ישיבת אור וישועה בחיפה, ואחד מהרבנים שהתבקש לחתום על פסק ההלכה וסרב, אומר בראיון לסרוגים כי לרבנים שחתמו על הפסק נעשה עוול, בכך שייחסו להם דברים שלא התירו.
התפרסם אתמול פסק הלכה של רבנים ספרדים, המתיר לשדר את ליל הסדר בתוכנת וידאו, זה עורר סערה. רבנים הצטרפו להיתר, חלק מהחותמים כבר פרשו ממנו. מה הרב בתור רב מצפון אפריקה אומר על כל הסוגיה?
קודם כל, הפרסום של הפסק הזה הוא טעות חמורה ביותר. לפני כן, צריך להדגיש דבר אחד חשוב: נעשה עוול לכל הרבנים הרציניים שבתוכם שחתמו על הפסק.
זה לא נכון שהתירו באופן גורף. הם כותבים שההיתר נוגע אך ורק לזקנים וחולים מבודדים – או כאלה שאינם יכולים לערוך את הסדר – ומפוחדים בגלל המצב של המגפה הנוכחית. אך ורק בשבילם. וזה על כמו על תקן של חולים בבית החולים, שלהם אנו מקלים במספר דברים דרבנן כדי לטפל בהם.
הרב אומר שנעשה עוול, כלומר הפסק שלהם כן נכון?
מסתבר שכל הנושא החל, כשפעיל חברתי פנה לרבנים ואמר להם שהבדידות של הזקנים לא רק הורגת אותם, אלא הפחד והבדידות חושפת אותם למגפה יותר מכל אדם אחר. ולכן הוא שאל אותם האם באופן חריג ניתן להתיר לאותם אנשים חולים ומבודדים. רק להם בכלל הייתה שאלה, והם לא התירו לאף אדם אחר את הZOOM.
נוסף לכך, גם ההיתר שלהם לאותם מקרי קיצון חריגים, ניתן בתנאי שכל המכשור האלקטרוני, יופעל לפני החג, שום דבר לא יופעל בחג. ולכן עושים להם עוול, הם לא התירו באופן גורף. הם עשו טעות חמורה מבחינה תורנית, הלכתית, חברתית, סוציולוגית, תיאולוגית לפרסם דבר כזה.
זהו דבר שאם מתירים אותו, עושים זאת בצורה אינדיבידואלית, ולא פרסום לציבור. זה ממש בבחינת 'הלכה – ואין מורים כן". אין לפרסום הזה כל בסיס. אני פעלתי במשך שעות כדי למנוע את הפרסום הזה ולצערי הרב הם לא שמעו לי.
מבחינה הלכתית טהורה, אם מסתכלים על הההלכה – הרב אומר שהם כן צודקים.
לסוגיה הזו יש היסטוריה. כשהופיע החשמל, החלו ויכוחים בכל עולם התורה לגבי מעמדו. בשבת הסכימו כולם כי הוא אסור, ביום טוב הנושא היה יותר רגיש. התברר כי סמכות אחת גדולה בצפון אפריקה – רבי יוסף משאש, בן דודו של אביו של הרב של ירושלים הרב שלום משאש, ובסוף ימיו הרב הראשי לחיפה – תלמיד חכם מאוד רציני ואהוב על כל אנשי צפון אפריקה. החכם הזה הגיע למסקנה שאפשר להתיר חשמל ביו"ט – לצורך שמחת יום טוב – כלומר לצורך בישול ותאורה בלבד – הוא לא התיר שום שימוש אחר, ולא שום שימוש טכנולוגי מסוג כלשהו.
על בסיס ההיתר הזה, יהודי צפון אפריקה הקלו והשתמשו בחשמל ביום טוב, לצורכי שמחת יום טוב. בארץ, רוב יהודי צפון אפריקה, למעט המיעוט שממשיך לנהוג כפי שנהג בצפון אפריקה, הפסיקו להסתמך על ההיתר הזה.
עכשיו לאור המצב הנוכחי, והצורך של אותם זקנים וחולים מבודדים, הלכו אותם הרבנים והסתמכו על ההיתר של הרב יוסף משאש, כמו שמתירים לחולה. הם לא התכוונו להתיר לאף אדם שאינו עונה לקריטריונים המיוחדים האלה.
האם ההיתר הזה נכון או לא? אפשר להתווכח עד מחר. אבל הרבנים הראשונים ברשימה, כמו הרב אברז'ל ועוד רבנים מכובדים, הם עשו את זה מתוך יראת שמיים ומתוך דאגה לציבור ולא מתוך נטייה של רפורמה או כמו אותם גורמים שמחפשים כל רב ספרדי כדי להתיר מה שאסור בקהילות אחרות.
חלק מאותם הרבנים התבטא כי הם תולים את הפסק ב'כח דהיתרא' ו'הפסיקה הספרדית המקלה'.
צריך להסביר מהי הפסיקה הספרדית – הצפון אפריקאית שהיא שונה מהפסיקה של רבני עדות המזרח בבבל. בניגוד למה שכולם מסבירים, היא לא מקלה ובהרבה מקומות היא אפילו מחמירה יותר מהאשכנזים, לדוגמה בחיוב של בשר חלק, או גיורים – גיור לצורך נישואים פסול אצל רבני צפון אפריקה, למרות מה שאומר הרב חיים אמסלם, ללא כל בסיס.
במקרים האלה של איסורי יורה דעה, זה נכון שבכמה נקודות הפסיקה הצפון אפריקאית, נשארה צמודה לפסק התלמודי שהוא מקל יותר מאשר מה שנהוג בהרבה קהילות. ובעיקר בכל הנוגע לקשים של אדם. כשמאוד קשה לאדם ירא שמיים, לעשות את דבר ה', ואינו מסוגל לעמוד בדרישות המחמירות, אז מוכנים הרבנים ללכת לקראתם ולפסוק על צד הקולא, אבל הכל מבוסס על התלמוד.
הטעות של הרבנים שחתמו על הפסק הזה, היא התמימות הצפון אפריקאית, שהיא לא מכירה את התרבות הנוכחית העכשווית, והיא פנתה לציבור כאילו היא פונה ליהודי בצפון אפריקה בקהילה המבודדת שלו. זה לא נכון וזה לא הולך, אי אפשר לעשות את זה היום.
אל לנו לשכוח, שהרוב המוחץ, שרוב הציבור המרוקאי, גם אלה שלא מקיימים הלכה, הוא ציבור המאמין בה' ולכן הוא מקבל דברים באורח שונה לגמרי ממה שמקבל יהודי חניך תרבות מערבית.
בשורה התחתונה – האדם הפשוט שיושב עכשיו בבית ומתכונן לליל הסדר, וההורים או הסבים נמצאים בביתם ולא יכולים להגיע, האם להשתמש בפסק הזה או לא?
מה זה להשתמש? הפסק הותר רק לזקנים וחולים, ואני מוסיף – למי שלא יכול לערוך את הסדר לבד, ומפוחד כל כך שמאת גילו או מצבו צריך קשר אנושי להחזיק אותו. וזה בדיוק כמו אח בבית החולים שעוזר לו. אבל רק לחריגים האלה.
אין שום היתר לילדים לשוחח במהלך ליל הסדר לשוחח עם הסבא והסבתא. ולכן אני אומר שלרבנים האלה נעשה עוול, כמו שאני אומר שהם עשו טעות חמורה ביותר.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו