מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל הוציאה הערב (ג') הנחייה, בנוגע ל'בישולי ישראל' ו'בישולי עכו"ם'.

בהלכה, איסור בישולי גויים חל גם כאשר הגוי בישל דברי מאכל כשרים בכלים כשרים, והוא משום "חתנות" (יחסי חיתון), כלומר כדי למנוע קשרים ידידותיים מדי, העלולים להביא לנישואי תערובת. כאשר חלק מהבישול נעשה על ידי יהודי, כגון שהיהודי ערבב את התבשיל בעת בישולו, או שהיהודי הניח את התבשיל על האש – התבשיל מותר, גם אם כל שאר הבישול נעשה על ידי הגוי.

אלא שהפוסקים נחלקו במקרה שהיהודי רק הדליק את האש, ואילו הגוי הניח את הסיר על האש ועסק בבישול עד סיומו. לדעת ראשוני ספרד, ובעקבותיהם מרן הבית יוסף בשולחן ערוך – הנחה על האש אינה מספיקה, והתבשיל אסור (וכך נוהגים הספרדים) ואילו ראשוני אשכנז, ובעקבותיהם הרמ"א, מקלים וסוברים שהתבשיל מותר.

בהודעה שיצאה היום ממחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל נאמר "כי בתי העסק והמפעלים המושגחים ע"י הרבנויות המקומיות מחויבים על פי הנוהל להקפיד על "בישול ישראל" בכפוף להנחיות הרב המקומי, כאשר ברמת כשרות ל"מהדרין" חובה שהבישול יהיה לפי פסיקת מרן ה"בית יוסף" בלבד.

משמעותה של הנחיה זו נוגעת לרבים מהמטבחים הציבוריים בישראל (בתי חולים, אולמות שמחות, חדרי אוכל במפעלים, קייטרינג ועוד) בהם עובדי המטבח אינם יהודים. בדרך כלל, בבתי מזון הנתונים תחת השגחה מהודרת יש משגיח בכל שעות העבודה, והוא מניח את המאכלים על האש, כדעת השולחן ערוך. לעומת זאת בהכשרים רגילים נוהגים להסתמך על הדעה המקלה – לפיה די בהדלקת האש על ידי יהודי.

לפי ההנחיה של הרבנות, ספרדים הנוהגים כמרן הבית יוסף לא יוכלו לאכול במטבחים בהם רמת הכשרות היא 'רגילה' ויצטרכו לאכול רק במקומות בהם רמת הכשרות היא 'מהדרין'.

בהודעת הרבנות נאמר עוד כי "הואיל וברוב המקרים בעיית הבישול הנוכרי נובעת מהמבנה הארגוני של המטבח וכח האדם הפועל בו, הרי שעל נותן ההכשר להקפיד שלא תיווצר בעיה של "בישול עכו"ם" בין אם ע"י הוספת מתקנים המאושרים ע"י מכוני ההלכה ומדע הידועים ובין אם ע"י הוספת שעות השגחה או כל פתרון הלכתי אחר וכדו'."