החשיפה באתר 'סרוגים' אודות החלטתו של הרב צבי טאו לבטל למדרשת הרובע את האישור להתאחד עם מכללת הרצוג, הביא כמה וכמה גורמים בציונות הדתית להגיב על החלטתו, אך בעיקר להביע תמיהה נוכח הסכמתו מלכתחילה למהלך.

מי שהגיב להחלטת הרב טאו הוא הרב אברהם סתיו, מרכז תכנית הלכה בישיבת הר עציון ובנו של הרב דוד סתיו.

תחת הכותרת "אז היכן הבעיה בצעד של הרב טאו?", כתב הרב סתיו: "מותר לכל אדם להקפיד שחינוך תלמידיו ייעשה על פי דרכו. ולמעשה ההפתעה הגדולה היא עצם העובדה שהרב טאו הסכים לשיתוף הפעולה מלכתחילה".

"אך אחרי שהסכמת", ממשיך הרב סתיו, "זה כאילו הזמנת את בר-קמצא לחתונה של בנך. אפשר לבלוע את הצפרדע, אפשר גם לחשוב על דרך יצירתית לבטל את ההזמנה, אבל אי אפשר לזרוק אותו מהבית ברעש מול כולם".

"גם אם לרב טאו יש בעיה עם דרך הלימוד של מכללת הרצוג, אין שום סיבה לפרסם נגדם דברי נאצה סתם כך, רק בגלל שהחליט להתחרט", חתם.

מי שעוד הגיב הוא כתב העיתון 'בשבע', שלמה פיוטרקובסקי, שהביע גם הוא תמיהה על הסכמתו מלכתחילה של הרב טאו למהלך.

בפוסט ארוך שפרסם כתב פיוטרקובסקי בין היתר כי "כל מי ששמע על זה בטח תמה כיצד דבר כזה קרה, וכיצד קיבלה המדרשה "הסכמה" מהרב טאו, למרות שמכללת הרצוג היא סדין אדום עבור הרב טאו כבר הרבה שנים".

בהמשך הוא כותב: "תרשו לי לא להתרגש מהסיפור, ואפילו להביע תמיכה בהחלטת הרב טאו לא לשתף פעולה עם מכללת הרצוג. הסיפור מתחיל ממילה אחת קטנה: חינוך. יש כל מיני דרכים לחנך, ויש שיטות שונות לחינוך, אבל דבר אחד ברור: חינוך זה עסק רציני מאוד, לא צחוק".

הגישה שלאורה מחנכת מכללת הרצוג את תלמידיה ותלמידותיה לאורך שנים היא גישה שגורסת פתיחות מאוד עמוקה למחקר האקדמי במקצועות הקודש. זו עמדה עקרונית והכרעה ערכית, זה לא עניין מקרי ונקודתי. ההכרעה הזו היא בודאי לגיטימית, אבל ההתנגדות אליה גם היא לגיטימית ואף למעלה מכך. מי שמכחיש את המחיר הכבד שההכרעה הזו גוררת בעקבותיה עושה שקר בנפשו".

לגבי עמדתו של הרב טאו כותב פיוטרקובסקי: "הרב טאו כבר שנים מייצג את הגישה שמדגישה את הסכנה בדרך שבה הולכת מכללת הרצוג. כמי שהוא אולי האידיאולוג המרכזי של הגישה הזו, ברור שהוא לא יכול לאפשר שתחת חסותו יתקיים שיתוף פעולה עם מי שמתנגד לדרכו התנגדות חזיתית. המחלוקת הזו היא לא מחלוקת בשוליים, היא מחלוקת אידיאולוגית עמוקה משני הצדדים, שנוגעת ללב הנושא של הכשרת מורים למקצועות הקודש".

"גם מי שיקרא את המכתב בתשומת לב יוכל לראות שהדיון איננו כלפי אנשי מכללת הרצוג ואיננו לגופם של אנשים, אלא כלפי דרכם של אנשי המכללה, דרך שהם אינם מתביישים בה, להבנתי, בלימוד כתבי הקודש. נכון, אני לא מת על בחירת המילים, אבל זה קצת עניין של טעם אישי. המחלוקת הזו היא בעיני מחלוקת לשם שמים, ולכן סופה להתקיים, כלומר היא תישאר איתנו לאורך ימים ושנים ולא תיעלם פתע פתאום".