שמונים ואחד שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה והאתוס הציוני של "לעולם לא עוד" עומד למבחן. השמאל הקיצוני רואה באמירה הזו לעולם לא עוד מלחמות, הרג באופן כללי ולעומתו השמאל הציוני והמרכז ממשיכים לראות באתוס של לעולם לא עוד - לעולם לא יעמדו היהודים בפני כלייה כמו בשואה. לכן היה קונצנזוס שה7/10 הוא מחדל והיינו צריכים לצאת למלחמה הצודקת בשלהי שנת 2023.
הימין, במיוחד בשנתיים וחצי האחרונות הפסיקו לראות באתוס של לעולם לא עוד רק קריאה נרגשת, "מה לא" אלא שמים על השולחן "מה כן!" כן למכת פתע נגד אויבים שקוראים להשמדתנו, כן להרחבת הגבולות ויצירת פרימטר, כן להתיישבות. ובהחלט מדובר בהתפכות מדהימה מהקונספציה שאחזה במדינת ישראל במשך הרבה יותר יותר מידי זמן. אך גם בימין ה"כן" מוגבל וכל כמה שמדברים יש מקום אחד שבו נשארים במסגרת חלום והוא הר הבית.
בשנה האחרונה ישנה התעוררות גדולה בימין ואין אפשרות לפספס את סיכות המקדש על דש בגדיהם של כמעט כל אנשי הציבור שלנו וזה דבר מבורך. העיסוק במקדש מעולם לא היה בולט כל כך אך לצערי בזה נגמרת החגיגה כי לעומת בית המקדש כמעט ולא שמענו מילה ממובילי הדעה ואנשי הציבור על הר הבית, על האפליה הבוטה נגד יהודים גם שנתיים וחצי לתוך המלחמה.
"מבול אלאקצא" אצל האויב ומה אצלנו?
ולמה זה כל כך מפריע לי? למה לא מספיקה התודעה של המקדש? משום שמוחמד דף ויחיא סינאוור ובכלל כל זרועות הציר השיעי האכזר מיקדו את המלחמה בתור "המלחמה על ירושלים" "מבול אלאקצא" וככזה לא ייתכן שבמקום שהאויב רואה בו הכרעה, מדינת ישראל עדיין מסרבת להכריע. יהודים עדיין מעוכבים בהר הבית כי השתחוו, הלכו לאט, רקדו ועוד שלל המצאות לפי גחמות קציני מרחב דוד.
בן גביר בהר הביתצילום: (צילום: מנהלת הר הבית)למרות זאת, בהר הבית מתחוללת מהפכה של ממש, עשרות אלפי עולים מידי שנה וכנראה שנתקרב לשיא היסטורי של ממש: 100 אלף עולים עד סוף שנת תשפ"ו (בהנחה שהר הבית לא ייסגר שוב כמו שקרה בזמן מבצע שאגת הארי) ובמקביל הדרג המדיני בהובלת ראש הממשלה והשר לביטחון לאומי מאפשר ליהודים מעט חופש וגם שעות הפתיחה הורחבו מעט. אלא שזה עדיין טיפה בים.
פה אנו מגיעים לטענה חדשה כי בזמן המלחמה עם איראן הר הבית נסגר למוסלמים ויהודים בשוויון, האמנם?
הגיע הזמן להניף את דגל ישראל בהר הבית
בזמן שגם כבשת הרש הקטנה בדמות חמש שעות נלקחה מהיהודים, נציגי ההקדש המוסלמי (הוואקף) המשיכו לשהות בהר הבית לאורך כל ימי המלחמה. נניח את זה בצד ונסתכל על הציבור, אכן היה שוויון בסגירת ההר לציבור הרחב.
ומה קורה כאשר ההר נפתח, האם יש שוויון? האם יהודים זכאיים לעלות מכל שער? האם יהודים זכאיים להתהלך בחופשיות. להתפלל בחופשיות? נכון לכתיבת שורות אלה 3 יהודים כבר עוכבו בהר הבית מאז פתיחתו ו2 זומנו לשימוע לפני הרחקה מינהלית מההר והסיבה? אמירת קדיש, קריאת שמע בקול והשתחוויה.
מעצר בגלל הנפת דגל ישראל בהר הביתצילום: בידינוהגיע הזמן, 81 שנה לאחר השואה האיומה שפקדה את עמנו, 78 שנה לאחר קום מדינת ישראל ושנתיים וחצי לאחר הטבח הנורא שביצע בנו האספסוף החמאסי בעזה שנדרוש עצמאות מלאה בהר הבית: להניף דגל ישראל בגאון, חופש תנועה מלא ופתיחת הר הבית בכל שעות היממה לתפילות של יהודים. הגיע הזמן לומר "לעולם לא עוד" לעולם לא נפגע בכבוד הלאומי לאחר השואה האיומה ולאחר הטבח המזעזע!
כאשר עזריאל דוד פסטג ברכבת המוות לטרבלינקה הלחין את מילות האמונה "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח" הוא חלם חלום וזה התפקיד שלנו לדאוג שהחלום הזה לא יישאר חלום אלא יהפוך למציאות. בלי החרות הבסיסית הזו בהר הבית לא נזכה לבניין המקדש וביאת המשיח ונמשיך רק לחלום. הגיע הזמן להפוך את האתוס של לעולם לא עוד לבניין קומה נוספת בתקומת ישראל בארצנו.
עקיבא יואל אריאל, מ''מ מנכ''ל בידינו
תגובות