להנפיש זיכרון: הסטודנטים שהופכים את סיפורי השואה לאנימציה

בימים שבהם המציאות הישראלית מורכבת מתמיד וקולות הניצולים הולכים ונאלמים, הזיכרון הקולקטיבי זקוק לכלים חדשים כדי להישמר. קליניקה ייחודית במחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון (HIT), בהנחייתה של המרצה והיוצרת דנה בן דוד, לקחה על עצמה משימה לאומית: להפוך חפצים דוממים ועדויות כתובות ליצירות אנימציה חיות ונושמות.

מהארכיון למסך: מסע חקירה רגיש

הפרויקט, שמתקיים בשיתוף פעולה הדוק עם "יד ושם", התמקד השנה בתמה "משפחות בשואה". הסטודנטים לא הסתפקו רק בקריאת חומרים; הם צללו למסע חקירה אישי ורגיש. חלקם נפגשו עם שורד שואה בן 98, אחרים נברו באוספי "יד ושם" וחלקם אף חשפו סיפורי הצלה משפחתיים שנשמרו בסוד במשך עשרות שנים.

"במציאות מטלטלת ומול אנטישמיות גואה, המשימה שלנו הפכה לדחופה ומשמעותית מתמיד", מסבירה דנה בן דוד, מנהלת הקריאייטיב של הפרויקט. "הסטודנטים השתמשו בסטוריטלינג ובעיצוב בתנועה (Motion Design) כדי לתת פנים לשמות ולהנגיש את ההיסטוריה לדור הצעיר בשפה ויזואלית שנוגעת בלב".

דמיון כמרחב של חופש

בין היצירות הבולטות ניתן למצוא את סרטה של מיכל רוזנברג, "זיכרונות מפראג". הסרט מבוסס על שיריו של פטר גינז ז"ל, נער יהודי מוכשר מפראג שנספה בשואה.

"באמצעות שילוב של צילומי פראג ומיקס-מדיה, הסרט נכנס לעולמו הפנימי של פטר," מספרת רוזנברג. "הדמיון העשיר שימש עבורו מרחב של חופש והישרדות. רציתי להדגיש את כוח היצירה כדרך לשמר אנושיות גם ברגעים הקשים ביותר".

הסטודנטית עופרי חצב בחרה להפנות את המבט פנימה, אל ההיסטוריה המשפחתית שלה בסרט "הילדה הגרמנייה". הסרט מבוסס על עדותה של סבתה, רודיקה, שגורשה כילדה לטרנסניסטריה. "דרך זיכרונות קצרים ולא לינאריים, הסרט מתאר את החוויות והתחושות של ילדה בתוך הכאוס של המלחמה", היא משתפת.

שפה חדשה לדור ה-Z

מה שהחל כיוזמה סטודנטיאלית, הפך עם השנים לכלי חינוכי מהמעלה הראשונה. הסרטונים של סטודנטי HIT כבר משולבים בסיורים החינוכיים של "יד ושם" בארץ ובעולם, ומהווים גשר דיגיטלי בין דורי.

ממאגף הארכיונים ביד ושם נמסר: "העבודה המשותפת יצרה שפה חדשה של זיכרון – שפה שמכבדת את העבר אך מדברת בלשון ההווה. הסרטונים מרגשים ופותחים את הלבבות של צעירים שלא הכירו את הזוועות ממקור ראשון. זו שליחות אמיתית".

במרוץ נגד הזמן, הקליניקה ב-HIT מוכיחה כי הזיכרון אינו חייב להישאר כעדות דוממת על המדף. בעזרת כישרון, רגישות וטכנולוגיה, סיפורי הגבורה הופכים ליצירה פועמת שמבטיחה שגם הדורות הבאים ימשיכו לזכור, להרגיש וללמוד.