רז הרשקו היא הרבה יותר מספורטאית על; היא סמל להתמדה ונחישות. עם הישגים אדירים שכוללים את תואר אלופת אירופה, מקום שלישי באליפות העולם ושתי מדליות אולימפיות מטוקיו ופריז, היא הפכה לשם דבר בג'ודו העולמי. אך למרות כל אלה, כפי שמעיד אלון סגל, "זה אף פעם לא עלה לה לראש". הרשקו היא "אלופה שלא מחביאה את הסיפור שלה", סיפור שמהווה מקור השראה לנערים ונערות רבים החווים התמודדות חברתית קשה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

רז הרשקו בראיון לתכנית 'הקול בראש' עם אלון סגל באולפן סרוגים

הילדה עם ה"שביל באמצע" שלא אהבה ג'ודו

היום זה אולי נראה טבעי שרז הרשקו היא ג'ודוקא, אך בילדותה זה היה רחוק מהמציאות. היא החלה להתאמן בגיל ארבע במתנ"ס בנתניה, פשוט כי כל המשפחה עסקה בזה. "אני אגלה סוד: לא אהבתי ג'ודו בכלל, אפילו שנאתי", היא מודה בראיון. "זה גיל כזה שאתה הולך אחרי חברים ואף אחד לא הלך לג'ודו… הלכתי כי הכריחו אותי".

מעבר לחוסר העניין המקורי בספורט, הרשקו התמודדה עם מציאות חברתית מורכבת. היא מתארת את עצמה כילדה שלא ענתה על אידיאל היופי המקובל: "הייתי שמנמנה והייתי עם משקפיים והיה לי שביל באמצע והתלבשתי והייתי ממש טום בוי". המראה הזה, בשילוב העובדה שעסקה בג'ודו ושיחקה עם הבנים בהפסקות, הפך אותה למטרה ללעג. "זה נתן כזה לגיטימציה לכל מיני אנשים לרדת עליי, לתת לי שמות גנאי. כינויים. היו פונים אליי בלשון זכר לפעמים בכוונה". היא נזכרת בכאב שקראו לה "משקף בשביל באמצע" ואף היו רגעים של התעלמות מוחלטת: "התעלמו ממני, שמבחינתי זה היה עדיף שלא ידברו איתי ואני לא אדבר איתם".

הבית כחומת מגן: "מי שאת זה הכי טוב בעולם"

בתוך הקושי החברתי, הבית היה המקום הבטוח של רז. למרות ששמרה את הכאב בפנים ("יודעת עם עצמי ששמרתי הכל בפנים, פחות הייתי מדברת על זה"), הוריה הרגישו הכל. "אמא זה אמא והיא יודעת להרגיש גם בלי שאני אדבר", היא אומרת. המסר שקיבלה מהוריה היה חד וברור: "רז, מי שאת זה הכי טוב בעולם, זה הכי מושלם. תמשיכי להיות מי שאת עם הלב שלך. אם יש לך חלום, תלכי עליו, תעופי עליו".

התמיכה הבלתי מסויגת הזו אפשרה לה להפוך את הג'ודו למפלט. "הבנתי שהג'ודו זה עוגן, זה בית. אני יכולה להיות מי שאתה, אף אחד לא ינסה לשנות אותי, לא ינסו לשים אותי בתבניות… וזה מה שיפה בג'ודו, שאתה יכול להיות מי שאתה ואתה יכול פשוט להצליח". הרשקו מדגישה בביטחון: "אני בטוחה במיליון אחוז שרוב מי שאני היום זה בזכות ההורים שלי".

המהפך בגיל 14 והקשר עם שני הרשקו

נקודת המפנה המקצועית של רז הגיעה בגיל צעיר מאוד. בגיל 14 היא השתתפה באליפות ישראל לבוגרות וזכתה במדליית הזהב – הישג נדיר לכל הדעות. "שם נפל לי האסימון ואמרתי לעצמי: אוקיי רז, את גם עושה את מה שאת אוהבת… אולי את גם יכולה להיות טובה בזה". מאותו רגע, היא החליטה ללכת "בכל הכוח" כדי להיות הכי טובה.

מרכיב מרכזי בדרכה המקצועית הוא דודה, שני הרשקו, מאמן נבחרת הנשים. רז מסבירה כי קיימת הפרדה מוחלטת בין הקשר המשפחתי למקצועי: "מעולם לא קיבלתי יחס שונה, מעולם לא קיבלתי העדפות. לפעמים בגלל שאנשים חשבו מהצד שאני מקבלת, אז הוא ניסה להיות יותר קשה איתי אפילו". עבורה, מדובר במערכת יחסים של אמון ושיתוף פעולה למען מטרה משותפת.

סוד ההצלחה: עבודה קשה ורעב שלא נגמר

כשנשאלה מה הופך ספורטאי לספורטאי-על, הרשקו לא סיפקה קלישאות. "הדבר שהכי חשוב בשביל להצליח בספורט זה קודם כל לאהוב את מה שאני עושה", היא קובעת. מעבר לאהבה ולאמונה, היא מצביעה על השילוב המנצח שבין כישרון למאמץ: "הייתי די בכיינית וותרנית ואמרתי יש לי כישרון וזה יעבוד. עד שלב מסוים שזה לא עבד, ועבודה קשה מנצחת כל כישרון שהוא".

גם לאחר שזכתה במדליה האולימפית בפריז, הרעב שלה רק גדל. "יש בי עדיין את הרצון לבוא ולהילחם ולהראות לעצמי מה אני שווה ולהראות לכולם מה אני שווה", היא משתפת. המטרה הגדולה כבר סומנה: משחקי לוס אנג'לס 2028. בינתיים, היא מתאוששת מפציעה קלה וחוזרת להתאמן לקראת הגראנד סלאם בפריז בפברואר הקרוב.

רז הרשקו עם המדליה מאולימפיאדת פריז

שליחות חברתית: הקול של הילדים השקופים

היום, כשהיא נמצאת באור הזרקורים, הרשקו רואה חשיבות עליונה בשימוש בקול שלה כדי לעזור לבני נוער שחווים קשיים דומים לאלו שהיא חוותה. המסר שלה לילד שמרגיש בודד או מיואש הוא ברור: "למצוא את הבן אדם הזה שהוא שם איתך ובשבילך… כי להישאר עם זה לבד זה באמת לא הפתרון". היא מעודדת ילדים למצוא את הדבר שהם טובים בו, לאו דווקא ספורט, וללכת אחרי החלום שלהם למרות הכל.

היא כבר מתכננת את היום שאחרי המזרן, כשהחלה ללמוד חינוך גופני בווינגייט. "מבחינתי זו הזכות הכי גדולה שיכולה להיות לי… להיות הקול הזה בשביל אחרים זה פשוט ממלא ומדהים".

"החלום האישי נהיה חלום לאומי"

מאז אירועי השבעה באוקטובר, הרשקו מרגישה שהג'ודו שלה קיבל משמעות נוספת. "החלום האישי שלי שהיה מגיל צעיר נהפך כזה לחלום לאומי… כל מה שאני עושה זה לא רק שלי, זה של העם שלנו". למרות הצניעות והמבוכה שהיא חשה כשאנשים עוצרים אותה ברחוב ("קודם כל אני נהיית מובכת ואני רק אומרת תודה תודה"), היא מבינה את גודל השעה ואת היכולת שלה לתת כוח לאחרים.

לסיכום הראיון, השאירה רז מסר לצופים ולמעריצים: "תמשיכו להיות מי שאתם, תחלמו בגדול, אל תפחדו, תיקחו סיכונים". כפי שאלון סגל סיכם היטב: "את כבר המנצחת הגדולה… שילוב של אדם וספורטאי נדיר".