ידידי, אריה יואלי יצא במאמר חריף נגד הסמיכות של יום הזיכרון ליום העצמאות. יואלי מעלה מספר טענות כבדות משקל במאמרו ובין היתר מתייחס לנושא מנקודת מבטה של היהדות. מאמר תגובה זה יתייחס לנקודת המבט של היהדות על הנושא הנדון, ולא על שיקולים מוסריים ואחרים אשר בהם מצאתי כי יש טעם בדבריו. דבריי מתבססים על עיקרון ששמעתי לפני מספר שנים בשמו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל.

אינני יודע האם מקבלי ההחלטות, האבות המייסדים, אשר קבעו את יום הזיכרון בצמידות ליום בעצמאות, בחנו סוגיה זו לאחר עיון וניתוח של לוח השנה היהודי. אולם לדעתי, הסמיכות בין שני ימים אלה לא רק שאינו נוגדת את ההלכה, אלא עולה בקנה אחד עם דרכה של התורה ודרכם של חז"ל בעיצוב לוח השנה היהודי, אשר ביקשו, להבנתי, להביא לעיצוב חיינו באופן מאזן ונכון. מלבד ההשלכות שיש בדבר על סדר חיינו, אני סבור שיש בכך גם מסר חשוב באופן כללי לעיצוב החיים ככלל.

אם נבחן וננתח את לוח השנה היהודי נגלה דבר מאוד מעניין שנראה שאיננו מקרי. לפני כמעט כל חג שיש בו מימד של שמחה, ישנו יום או ימי הכנה בעלי צביון רציני / עצוב יותר ולעיתים אף מדובר ביום תענית. ניתן לראות זאת בדוגמאות הבאות:

  • חג הסוכות, המוגדר "זמן שמחתנו" שחל ימים ספורים לאחר היום הנשגב והרציני ביותר בשנה – יום הכיפורים וההשפעה של יום הכיפורים עדיין עושה רושם.
  • לפני השמחה הגדולה של יום "שמחת תורה", בו היהודי מצווה לשמוח, לפזז ולרקוד לפני הקב"ה עם ספרי התורה – קבוע יום "הושענא רבא", יום חיתום הדין, יום הנושא אופי של יום הדורש כובד ראש ורצינות.
  • בערב פסח קבועה תענית – תענית בכורות.
  • לפי חג השבועות קבועים ימי ספירת העומר בהם נוהגים מנהגי אבלות. אמנם מנהגי האבלות נוספו לאור מיתתם של תלמידי ר' עקיבא אך נראה שלימי הספירה ישנם גם היבט של הכנה והיטהרות לקראת חג מתן תורה, כפי שאנו אומרים בתחינת "ריבונו של עולם" לאחר הספירה: "אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ"
  • לפני ראש חודש שהוא יום שיש בו מימד מסוים של שמחה (ולראיה – אומרים בו הלל) קבוע לרוב בערב ראש החודש – תענית יום כיפור קטן.

אולם הדוגמא המובהקת לעיקרון האמור היא הסמיכות של פורים ותענית אסתר. פורים, לכאורה, הינו החג השמח ביותר בו אנו מרבים בשתייה ורבים מגיעים לעוצמות גדולות, מתבסמים ומשתכרים באופן יוצא דופן ולא שגרתי ולכאורה השמחה אמורה לפרוץ גבולות ולהוציא אותנו מהאיזון הרגיל. אך חז"ל, ברוחב דעתם, סמכו לחג הפורים את תענית אסתר, אשר אינו מועד נפרד אלא חלק מ"ימי הפורים" גופא.

פשר העניין לדעתי טמון בכך שחז"ל רמזו לנו שאפשר לחוש את הנס הגדול ואת "הקלה" שבפורים, רק אם מבינים את האווירה והמתח שהיו קודם לכן. באופן מעשי, בכך שחז"ל הצמידו את שני הימים אחד לשני, נראה שהם רצו להביא למיתון ואיזון מסוים של שמחת הפורים, כך שהיהודי יכנס לפורים מתוך אווירה רצינית ולאחר שספג את משמעות הצום. וכך אמנם ישתה וישמח בפורים, אולם לא יבוא לידי איבוד "שיווי המשקל" והאיזון המנטאלי והאנושי.

כך אמורים הדברים גם לגבי כל הדוגמאות שהבאנו בשאר החגים– התורה (ובעקבותיה חז"ל) ביקשו למנוע או לצמצם עד כמה שניתן את הסיכון שאנו נצא פרופורציות בימי השמחה והמועד ועל כן ביקשו להכניס אותם לימים אלה מתוך אווירה מאוזנת ושקולה יותר. אם נמשיך בקו זה נבין גם מדוע חז"ל קבעו תענית בה"ב לאחר סוכות ופסח – שמא במסגרת החג והשמחה "נפרצו גדרות" התורה והמוסר. וכך אכן הסבירו הראשונים את פשרן של תעניות אלה.

אגב, אנו מוצאים תופעה זו לא רק במעגל השנה אלא גם במעגל החיים. לפי העיקרון שהצענו ניתן להסביר גם את המנהג של חתן וכלה לצום ביום חתונתם. חתונת בני זוג הינו המאורע השמח ביותר בחייהם אולם חז"ל ביקשו כי החתן והכלה יכנסו לערב גדול זה מתוך כובד ראש ורצינות על מנת להכניס לפרופורציה נכונה את השמחה הרבה המלווה לחתונת בני הזוג ולתת להם פרספקטיבה נכונה לקראת חייהם המשותפים.

אולי גם ברית המילה, המשלבת כאב וצער של התינוק לצד השמחה על הולדתו, משקפת במידה מסויימת את העיקרון האמור. נוכח כל זאת, נראה כי חז"ל רצו להורות לנו דרך מעגל השנה ומעגל החיים כיצד אנו אמורים לחיות ולחוות את חיינו: מתוך איזון ערכים נכון ופרספקטיבה שקולה ומפוכחת.

אם נאמץ את הקו הזה לימים דידן, נראה כי הסמיכות של יום הזיכרון ליום העצמאות מגשים בהחלט את עיקרון האיזון וההכנה שהנחתה אותנו התורה ואומצה על ידי חז"ל. כשם שתענית אסתר הייתה תנאי מחייב על מנת להגיע לנס ההצלה של פורים (כפי שמשתמע גם מסיפור המגילה), כך גם עלינו להפנים כי עצמאותנו הלאומית ניתנה לנו וניתנת לנו באמצעות הקרבנות שנפלו להביא לעצמאות ישראל בארצו ולשמרה במשך השנים.

כך, שמחה אמיתית ביום העצמאות יכולה להיות מורגשת רק אם חווים קודם לכן היטב את "מגש הכסף" הכואב ואת הקרבנות שנפלו למען עצמאות ישראל, ולכן ישנה חשיבות בסמיכות של יום הזיכרון ליום העצמאות: כך ניתן להרגיש את חשיבותו של יום העצמאות ולחוות אותו בצורה נכונה, מאוזנת ושקולה יותר.

יהי מאמר צנוע זה לזכרו של מורנו ורבנו הגדול, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, אשר לימדנו "איזון ערכים" מהו.