“הנשמה בעם ישראל מאוהבת ואל ארץ ישראל מפז נכספת” – פיוט שכתב אשר גדליה, לזכר אחיו יוסף ז”ל, שנפל במלחמת חרבות ברזל

זִכָּרוֹן לְפָנֶיךָ בַּשַּׁחַק

לָעַד בַּסֵּפֶר יוּחַק

בְּרִית עוֹלָם בַּל יֻמְחַק

את נשמת יוסף בן יצחק

זכה ברה וטהורה

כשם שנכנסה כך יצאה

זהו סיפורו של נשמת יוסף מלאכי גדליה

שירדה לעולם בחג החנוכה

נשמה שלא יודעת כעס או גאווה,

נשמה שכולה שמחה וענווה.

נשמה שכל כך חיים חפצה, 

אך בכל לילה בפעילות, למות היא מוכנה.

הנשמה כל כך מחוברת אל התורה

ומשקיעה בה בכל רגע מזמנה

הנשמה בעם ישראל מאוהבת

ואל ארץ ישראל מפז נכספת

הנשמה יודעת ומבינה

שכל יום בצבא הוא זכות ומתנה

ולכן מכל פעילות בחזרה

היא מזמרת את שירת ״מודה אני״ בברכה

הנשמה לא מסוגלת לשמוע לשון הרע

ואל בניין בית המקדש היא שואפת, בכל ריצה

רָץ אֶל הַנַּעַר לְהַקְדִּישׁוֹ

וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ

עִטְּרוֹ בָעֵצִים וְאִשּׁוֹ

נֵזֶר אֱלוֹהָיו עַל רֹאשוֹ

הנשמה הייתה יותר מדי קדושה

ובשמים דרשו אותה כערובה

ליד כסא הכבוד היא שייכת

מיתת צדיקים על עוונות העם מכפרת

וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה

אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה

מִתְחַנְּנִים לָא-ל בְּעַד שַׂר צָבָא

אָנָּא! תְּנָה פִּדְיוֹם וּכְפַר הָבָה

אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ

אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ

דָּפְקוּ בְּשַׁעֲרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ

קַוִּים לֹא-ל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ

קַוֵּי ה׳ יַחְלִיפוּ כֹּחַ

קַוֵּי ה׳ יַחְלִיפוּ כֹּחַ

מודה אני בפעם האחרונה

הנשמה שרה בבוקר שמחת תורה

אך את תפילת העמידה

קוטעת זעקת תושבי כפר עזה

הנשמה נפרדת מההורים והאשה

זו תהיה שיחתם האחרונה

וְיַעֲנֶה לאביו בְּאֵל חַי מַחְסֶה

כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה בעולם הזה

דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעְשֶׂה

נִבְנֶה אבי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא

וַיְהִי מְאוֹר יוֹמוֹ בְּעֵינוֹ לַיִל

וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בַּחַיִל

עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ

דָּרַשׁ בְּנַחֲלַת אַ-ל לְהִסְתַּפֵּחַ

לא תעמוד על דם רעך

הנשמה נלחמת בנחישות וגבורה

נשים וטף נערים וזקנים היא מצילה

והלחימה נמשכת עוד שעה ועוד שעה

הכדורים עפים ברעש ובשריקה

והנשמה במלאך המוות המתקרב מבחינה

ואז בקול דממה דקה

בסערה השמימה היא עולה

מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי

קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי

וְעַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָּה וְעֵינִי נִגְּרָה

זֹאת בְּזָכְרִי אֶזְעַק בְּמָרָה

חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ נֵזֶר וַעֲטָרָה

טְהוֹר לֵב קָדוֹשׁ מֵת בְּמִיתָה חֲמוּרָה

יצתה נשמתו באחד ובת קול אמרה

יוסף הצדיק, אשריך, גופך טהור בכל מיני טהרה

יצתה בת קול עליו ואמרה

אשריך לא הנחת כלום מתורת משה לשמרה

מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ

בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָּ אוֹתִי ה׳ אֵל אֱמֶת

זִכְרָהּ לְעֵדָה סֹעֲרָה וּנְגוּעָה

וְאָמוּר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְּשׁוּעָה

יִנּוֹן וְאֵלֶיהָ אֲנִי שׁוֹלֵחַ

יִנּוֹן וְאֵלֶיהָ אֲנִי שׁוֹלֵחַ