דאגלס מארי, העיתונאי הבריטי אוהב ישראל, סיפר שחבר יהודי אמר לו שלפי התורה אסור לשמוח כשהאויב מושמד ("בנפול אויביך אל תשמח"). מארי הגיב על כך כשהוא מחוייך: "אני לא יהודי, אז אני לא צריך לשמור על הכלל הזה".
האינטואיציה הבריאה מזדהה הרבה יותר עם תגובתו של מארי. ואכן, חיסול רב המרצחים חמינאי, ועוד לפניו חיסול סינוואר ונסראללה, הובילו לאחדות חריגה אפילו בין אולפני החדשות השונים.
האם גישת היהדות לא מאפשרת לשמוח כאשר רשעים גדולים כאלה מחוסלים?
לשמוח בלי להתנצל
האמת שונה לחלוטין. השמחה הספונטנית והמתפרצת של עם ישראל במות הצורר הרשע חמינאי, מבטאת בריאות נפשית, יושרה מוסרית, ואת צו היהדות, שנאמר "בַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא, י).
עם ישראל אמר את שירת הים בעקבות טביעת המצרים ששיעבדו אותו באכזריות, ותוכן השירה מתרכז במפלתם. כך גם שירת דבורה - בה משבחים את יעל על החיסול הממוקד שביצעה בסיסרא.
מי שחפץ בטובת העולם, שמח כאשר גורמים הפועלים להחרבתו מפסיקים להתקיים, שהרי "באובדן אלה יתישב העולם יותר, כמו שפירות הכרם מתרבים וטובים יותר בסילוק הקוצים ממנו" (ספר החינוך לד).
הפסוק "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח" (משלי כד, יז), לא נאמר בנוגע למחבלים ארורים ודומיהם, אלא לסכסוך אישי שקיים בין שני יהודים. לכן משתמשים במילה שמבטאת איבה אישית "אויבך", ולא "רשעים". כך מוסבר במדרש, והוא חותם בהנחיה המעשית: "באותן המבקשים לעשות רעה לישראל חבירו - שהם רשעים גמורים - מותר לשמוח ברעתן" (תנא דבי אליהו רבה יח). ומי ש"מצטער על צער רשעים שהיו אכזרים" זו שחיתות מוסרית (ע"פ ספר חסידים תרז).
מה האסטרטגיה?
עלינו לזכור שהניסיון מראה שגם למחבלים הגדולים ביותר נמצא מחליף. אנו יודעים ששמחתנו המוסרית והצודקת בחיסול הרשעים הללו, היא עדיין לא שמחה מלאה ושלמה.
האסטרטגיה הישראלית חותרת לתיקון העולם, ובשביל כך לא מספיקה מדיניות של 'כיסוח הקוצים'. צריך טיפול שורש - שבאותם מקומות שצמחו ערוגות הרשע, יטעו במקומם ערוגות של צדק וחיים מוסריים וטובים. מסיבה זו, מבצע שאגת הארי, שמטרתו הפלת משטר הרשע האיראני ולא רק חיסול נקודתי, נושא בשורה מוסרית ממשית, ולא רק שמחה זמנית.
תפיסה זו משליכה גם על חזית עזה העומדת עדיין לפתחנו. אין להסתפק בכיסוח הדשא וחיסול מנהיגי חמאס, יהיה מרשים ומשמח ככל שיהיה. מכל ניסיון העבר שלנו, על מנת להבטיח עולם טוב יותר, ולא רק חיסול נקודתי, עלינו לדאוג שיהיה בעזה שלטון אחר. יש לכך רק משמעות ריאלית אחת – שליטה ישראלית. זה נכון מבחינת תודעת ההפסד של אויבינו, שרק בכך הם רואים כישלון; זה נכון מבחינה ביטחונית, על מנת למנוע את הטבח הבא; וזה ודאי נכון מבחינת תפקידנו כלפי העולם, שיכול להתממש רק על ידי הקשר הייחודי שלנו לארץ ישראל.
אז נאמר לידידנו, דאגלס מארי: חברך היהודי הטעה אותך בהבנתו השגויה. עם ישראל שמח מאוד בחיסולם של הרשעים. אבל איננו מוכנים להסתפק בכך, אנחנו מבקשים ניצחון מוחלט ושמחה שלמה. חיסול הרע, ועשה טוב.
=======
הרב דני לביא הוא ראש מכון עולמות ור"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה
תגובות