פרשת שבוע

מעשה בחמשה חכמים שהיו מסובין בבני ברק מובא רק בהגדה של פסח. והקשו המפרשים איך כל החכמים האלה היו ביחד כשיש להם מחלוקות הלכתיות בדיני פסח ויום טוב?

בשני מקורות שונים מופיעים קבוצה של חכמים יחד עם ר' עקיבא, והוא שנותן את ההסתכלות האופטימית על המציאות, גם בזמן החורבן וגם בזמן הגאולה. צפו בשיעור הקצר של הרב שלמה קמחי לליל הסדר

ביום כיפור אנחנו משתמשים בכח הדיבור כדי להפריד את הרע מתוכינו, להודות בחטאים ולאט לאט להפריד הכל עד שנשאר נקיים. אולם בפסח, אנחנו מבטלים את הרע לחלוטין, ע"י סיפור יציאת מצרים אנחנו מודים שהדבר העקרי אצלנו הוא נקודת האמונה שלנו בה' יתברך, ואז ממילא הכל מתבטל

כדי להתרפא מהצרעת לא הולכים לרופא אלא לכהן. דווקא הדמות הרוחנית היא שתעזור לפושע להשתקם, בתהליך שמחזיר אותו להיות חלק מהחברה ולא מי שפוגע בה

אחד מהלקחים שניתן להפיק מההיבטים הסותרים לכאורה של הצרעת הוא שדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. מה שיכול היה להיחשב כטרגדיה נוראית – הריסת ביתינו שגורמת לנו לאבד את כל רכושנו – למעשה הינו אירוע שיביא לנו שגשוג. לפעמים טרגדיה יכולה להצמיח ברכה

דווקא כשנראה שהמשברים עומדים חס ושלום לנתץ את הבית, בעומק טמונות מטמוניות נפלאות שמתגלות דווקא לאחר הנתיצה והשבירה. הרב מאיר טויבר מקשר בין פרשת מצורע לבין ליל הסדר

"מי שמוכן למסור חלקי ארץ ישראל לעם אחר אינו בגדר רשע אלא בגדר מבולבל כמו מי שמחלל שבת או אוכל טרף", כותב הרב שלמה אבינר על הרשעת אולמרט. "מי שטוען שראש הממשלה אולמרט בא עכשיו על עונשו מפני חורבן ארץ ישראל וגוש קטיף, מתיימר לדעת סודות ד' מאחורי הפרגוד"

הופעת הצרעת אצל החוטא דומה לעליית חום הגוף אצל החולה, המודיע שמשהו משובש בבריאותו ושעליו לטפל בעצמו לפני שמחלתו תתפתח והיא עלולה לסכן את חייו

כאשר אדם אוכל מאכלים גסים, הוא מכניס אל גופו ואל נשמתו את אותה הגסות והיא המונעת ממנו להבחין בין הבדלים דקים של קודש וחול, של טמא וטהור. בלא הבחנות אלו, לא יוכל האדם להמשיך בשלבים אל השגת הקדושה. שמירה על עדינות הנשמה היא תנאי הכרחי כדי להגיע לשלבים מתקדמים של קדושה.

תהום פעורה בין השמחה הגדולה בחנוכת המשכן לצער העמוק על מות שני בני אהרן. הקרבה לקדוש ברוך הוא עלולה ליצור טשטוש המדרגות. הרב מאיר טויבר בשיעור קצר על פרשת שמיני

רבני המזרח הצטיינו במתינותם ובהארת פניהם לכל אדם ואפילו 'עמלקי' חובש כיפה סרוגה או שקופה. הם נהגו, ונוהגים, לקרב ולחבק יותר – ובודאי לא פחות – מאחינו האשכנזים. זו מורשת רבנות המזרח, החיבוק ולא הקצף!

עדות ראשונה של התהליך שכונה "התפיחה הקוסמית" מהמפץ הגדול חולל התרגשות בעולם המדע. האם יש סתירה בין הגילוי לבין המסורת היהודית? הרב חיים נבון משיב

המשתה הגדול נעשה כדי לציין 70 שנה לחורבן הבית הראשון ואי התקיימות נבואת ירמיה על סוף הגלות. אבל במשתה עצמו, הונחה התשתית לבניית המקדש על ידי דריווש בנם של אסתר ואחשורוש באמצעות הכסף של המן. שיעור קצר לפורים

יום י"ג באדר מצוין בלוח השנה כיום "תענית אסתר". אבל מעיון במגילה, נראה שכמעט ואין קשר בין שלושת ימי התענית אותם גזרה אסתר ובין היום בו אנו מציינים אותם. בעוד פורים עצמו מוזכר במגילה כיום שנחגג בכל שנה ושנה, אין זכר לקביעת יום הצום בערב פורים, אז למה בכלל צמים?

התורה מותחת קו דק בין טיב יחסי אנוש והאמון השורר בין יהודים לעמלק המזנב בנו. ממש אחרי הציווי על יושר במכירה מגיעה הדרישה לזכור את מעשה עמלק. הרב גדי בן זמרה על הקשר ביניהם

הספר העוסק בקרבנות לא פותח בקרבנות חטאת או אשם, שמטרתם כפרה על החטאים אלא דווקא בקרבנות תודה. אנו לא נותנים לקב"ה קרבן, כדי לקבל, אלא מקבלים כדי לתת

על אף הכבוד הראוי לחכמי העם ומנהיגיו, עלינו לדעת שכולם שווים בפני החוק ואין לאחד מהם חסינות משפטית על חטאיו, ויתרה מזו כאשר המנהיג הוא עבריין הריהו כורת את הענף שהוא יושב עליו, והופך להיות כאחד האדם

סיטואציה המוכרת לכל מורה/הורה בכל ימות השנה, ובמיוחד בחודש אדר: אתה נכנס לכיתה/לחדר-הילדים ומקדמים את פניך קולות צחוק רמים. על מה בדיוק הצחוק? לא ברור; אבל האווירה איננה מאפשרת שום דו-שיח רציני. חוץ מלהרגיש אידיוט, מה אמורים לעשות עכשיו?! – להגיב? להתעלם? להשתיק אותם?

כל עשיית המשכן נעשית תמיד מתוך ציווי. כל עשייה של כל פריט במשכן מסתיימת במילים: "כאשר ציווה ה' את משה". הכל נעשה מתוך ציווי ולא מתוך רצון אישי. לאן נעלמה הספונטניות?

חומש בראשית מתחיל בבריאת עולם שלאחריה ישנו רצף כישלונות ומסתיים ביוסף הצדיק שמראשיתו ועד אחריתו נשאר בצדקותו. בדומה לכך, חומש שמות מתחיל ביצירת עם שבתחילתו הוא במצב ירוד אך בסוף הספר זוכה העם להשראת שכינה קבועה במשכן