יתכן כי השם שלו נשמע לכם מוכר, אבל אתם מתקשים להיזכר מאיפה. רון בוחניק הוא זמר צעיר בעל רפרטואר עשיר שמשאיר אבק לזמרים וותיקים ממנו. להיטי הדואט שלו "צבעים", "שקופים" ו"מעבר לנהר", חרכו את מצעדי המוזיקה ורשימות ההשמעה במשך שבועות ארוכים.
לאחר תקופה בה נעלם מהעין הציבורית, התיישבנו עם רון בוחניק לשיחה עמוקה ומרגשת. בוחניק, מלבד היותו אמן מוכשר, הוא גם אדם רגיש בעל נפש עשירה, ובמהלך הריאיון איתו הוא לימד והחכים אותנו בתובנות יפות, גורם לנו לפקפק באמונות נוקשות על החיים התעשייה ועולם הבידור.
מה שלומך רון בוחניק, איך אתה מרגיש בימים אלו?
"אצלי מעולה, האמת שטוב בצורה לא ברורה"
כאמן בתקופה כזאת רגישה אתה מרגיש שהרוח היצירתית יותר נחה עליך ?
"אני מרגיש שבתקופה הזו אין ספק שאני מתחבר יותר לרגשות הפנימיים, נכתבו שירים, יצאו שירים. אני מרגיש פורה יותר, ושאני פחות שופט את עצמי בתקופה הזו".
"אני רוצה שאנשים יחשפו למוזיקה שלי כי זה עושה להם טוב"
מה בעצם מחזיק אותך גם בתקופות שאתה מרגיש שאולי אתה קצת פחות מצליח, פחות נמצא על הגל ומצליח לייצור? מה גורם לך להמשיך ולא לפרוש?
"אני אהיה כנה ואגיד לך שפרשתי מהמוזיקה לפחות איזה שש שבע פעמים. בשנים האחרונות אין שום דבר שמחזיק אותך או לא מחזיק אותך, עברתי הרבה גלגולים בלהבין את התחום ומה זה אומר בכלל להצליח או לא להצליח, ולהבין שההצלחה היא הרבה מעבר לכסף מספרים וההאזנות".
"לצורך העניין היה לי את הרצון המון פעמיים להיות חייב שכולם יכירו אותי, אני חייב לייצר להיטים ושחררתי את זה. היום אין לי את זה, אני רוצה שכמה שיותר אנשים יחשפו למוזיקה שלי כי זה עושה להם טוב, כי זה יכול לעזור להם לחייך לשקוע ללמוד משהו, אבל מבחינתי זה יצליח גם אם עשיתי את זה עם בן אדם אחד. כבר אין את האלמנט הזה של אני צריך להצליח, מבחינתי אני מצליח נקודה, בלי כל המסביב".
"בעקבות הפציעה היה לי קל יותר לעבור את התקופה, אני מתורגל בפוסט טראומה"
סיפרת בעבר על טראומה שיש לך מהשירות הצבאי, אתה מרגיש שהתקופה הזו מעוררת אצלך טריגרים מסוימים?
"התקופה הזו עוררה הרבה טריגרים, התחילה בצורה הכי קשוחה שיכולה להיות, אני לא חושב שהצמדתי את זה ביחס למה שקרה לי. אני נפצעתי כבר לפני עשר שנים, ואני חושב שאולי בעקבות ההתמודדות שחוויתי לפני עשר שנים, בעקבות הפציעה, אולי היה לי יותר פשוט לעבור את התקופה. זה לא החזיר אותי אחורה, הרגשתי שעכשיו אני כבר מתורגל בפוסט טראומה, אני מתורגל באיך מתמודדים איתה, והיה לי קצת יותר קל לעבור את התקופה הזו".
"כן, זה פוסט טראומה לגמרי. אתה לא שם לב, אתה פתאום מתעורר בבוקר ואומר לעצמך, אני חושב שאני בפוסט טראומה. אתה נוסע ברחוב ומסתכל על רכבים, רגע זה מחבל או שזה טנדר רגיל?".
"אלוהים מלמד אותך לקבל את היצר כמו שהוא לא להתנגח בו"
אני רוצה לשאול אותך על השיר "אני עצמי והיצר", שיר שעוסק בקונפליקט בינך לבין היצר בינך לבין אלוהים. אני אשמח שתשתף אותנו על התהליכים הרוחניים/ פסיכולוגיים שאתה עובר בתקופה הזו
"אני תמיד בתהליך. התהליך הזה התחיל לפני עשר שנים אחרי הפציעה, נפצעתי בצבא וממש הובחנתי עם פוסט טראומה, חרדה ודיכאון וכל מיני כאלה והבנתי שבאיזה שהוא שלב או שאני נכנע לדבר הזה או שאני לומד להתמודד איתו, לחיות איתו ולהפוך אותו לחוזק שלי".
"זה תהליך ארוך ומייגע, חלק ממנו גם מגיע בשירים שלי. השיר עצמו עוסק בקונפליקט אל מול היצר. היצר הוא לפעמיים כמו ילד קטן שרוצה לקחת כל הזמן ובשנייה שאתה לא נותן לו את זה הוא מתחיל להשתולל בתוך הרעה ולהתחיל לבכות ולצעוק. השיר הזה בעצם מדבר על הסיפור הזה, על הכאב הזה".
"אלוהים זו שאלה מורכבת שאפשר לדבר עליה שעות, בכל מקרה אלוהים מלמד אותך לקבל את היצר הזה כמו שהוא, לא להתנגח בו אבל גם לא לתת לו להשתלט עליך".
"לא חשבתי לרגע שאני אכנס לקיוסקים או לרכבים ואשמע את הקול שלי בכל מקום"
איך נכנסת בעצם לתחום המוזיקה?
"מגיל קטן אני אוהב לעשות מוזיקה, מאוד אוהב לשיר ולנגן. הייתי רגיש מאוד בתור ילד אבל תמיד הסוואתי את זה עם איזשהו מאצ'ואיזם, אז במקום לשיר ולנגן רקדתי ברייק דאנס שזה ניראלי הדבר הכי רגיש שיכלתי לעשות באותו זמן. הייתי רוקד הרבה שנים והיה לי קבוצות והייתי מאמן, ותמיד אני שר לעצמי כזה בשקט בחדר בלי שאף אחד ידע שאני שר, ואף פעם לא חשבתי שזה יהפוך להיות מקצוע".
"כשנפצעתי בצבא הייתה לי פתאום תקופה שהייתי בבית, והחלטתי שאני מעלה איזשהו שיר, סתם פעם ראשונה, אמרתי לעצמי לראשונה לא אכפת לי יותר, העליתי קאבר שלי שר איזשהו שיר באנגלית, ופנתה אלי מישהי מ"הכוכב הבא" שאמרה שהיא רוצה שאני אגיע לעשות אודישן ואמרתי מה אכפת לי? גם ככה לא אכפת לי מכלום, ובאמת עברתי אודישן אחרי אודישן הגעתי למסך, זה היה ההתקף חרדה הכי גדול שלי בחיים".
"אחרי כמה שבועות שעבר האודישן נרגעתי, הפחד קצת נעלם והתחלתי להיזכר בהרגשה של להיות בבמה אבל בלי הפחד, אחרי הרבה זמן שהרגשתי איזה בור בחזה של ריקנות הרגשתי פתאום להבה שאומרת לי זה מה שאני צריך לעשות, ומהרגע שהחלטתי את זה זה משהו שאני עושה עשר שנים בערך".
אתה פרצת לתודעה בשיתוף הפעולה שלך עם גיל ווין בשיר "צבעים" שכבש את פסגות המצעדים, איך הוא נוצר?
"כמו כל דבר בחיים שלי עד כה, בשנייה שאמרתי לא אכפת לי, דברים התחברו וקרו. עברתי את האודישן של הכוכב, ואת השני לא עברתי ומאז נכנסתי ללופ של עשייה בגלל הרצון להיות זמר. בצעתי קאבר, הוא הגיע לאוזניים של גיל ששמע אותי, אמר לי אנחנו צריכים להיפגש ומהר מאוד יצא מזה שיר. "לא חשבתי לרגע אחד שאני אכנס אחרי חודש לקיוסקים או לרכבים ואני אשמע את הקול שלי בכל מקום, הקטע ההיסטרי שאף אחד לא ידע שזה אני".
"פעם חשבתי שאני ממש רוצה שכולם ידעו שזה אני ויכירו אותי וזה היה לי חשוב, עד שהבנתי שאני מעדיף שלא. היום אני יודע שאני רוצה שכולם יכירו את המוזיקה שלי אני לא יודע עד כמה אני רוצה שכולם יכירו את החיים הפרטיים שלי, ואת הפנים שלי, זה נחמד אבל אני יותר נהנה ללכת ברחוב שאף אחד לא יודע מי אני".
"בתקופות שהייתי בדיכאון קשה הייתי מנגן שעות אביתר בנאי"
מה היו רגעי השיא בקריירה שלך?
"היה לי שיא מטורף עם קרן (פלס). היה לנו שנתיים של הופעות, עשינו מלא דברים ביחד: היכלי תרבות וזאפות, עברנו לשוני משוני עשינו טור בארצות הברית של שבועיים, עשינו פסטיבלים של אלפי אנשים. זה היה שנתיים שממש היה לי בית ספר על במה איך העולם הזה באמת עובד".
"יש הבדל בין לעשות להיט ולא יותר מדי להופיע איתו, לבין מועדני פריצה והופעות קטנות, לבין להיות באמת בפסטיבלים עם יהודה פוליקר ומירי מסיקה ואמיר דדון ואברהם טל פתאום אתה פוגש אמנים וזו הייתה תקופה משוגעת".
מה הז'אנר המוזיקלי שלך?
"כששואלים אותי מה אני עושה אני תמיד אומר פופ מיינסטרים ישראלי, כאילו בסוף היום יש לי השפעה של הכול אני חצי רוסי וחצי תוניסאי אז יש הכול, קצת מזה וקצת מזה. אני מרגיש שכשאתה אומר פופ פופ היום מרכז את הכול".
מי האומנים שהשפיעו עליך?
"יש אנשים כמו אביתר בנאי, שבתקופות שהייתי בדיכאון קשה או הייתי חייב לפרוק את הנפש שלי החוצה. אין משהו שהיה עוזר לי באותה תקופה מלשבת איזה שבע שמונה שעות ביום ורק לשיר אביתר בנאי, אני חייב לו המון".
"גם נתן גושן, אני זוכר את עצמי בגילאי 15 14 שומע את השירים של נתן ואומר לעצמי אני רוצה להיות כזה גם, זה היה פתאום שירים שפשוט התאהבתי בהם, לירן דנינו אמיר דדון וכו'"
היה מעניין אותך לבצע שיתוף פעולה עם נתן גושן?
זה משהו שהייתי שמח לעשות. נתן חלום אני ממש אוהב אותו".
"אמרתי לעצמי אני רוצה לדבר עם שיאל, פתחתי את הגיטרה והוצאתי מעצמי כמה דקות של שיר"
שיר חדש בקרוב?
"יש שיר שיוצא ממש בקרוב (נכון לכתיבת שורות אלו כבר יצא), זה שיר על החבר הכי טוב שלי שנהרג בשביעי לאוקטובר, לא חשבתי שאני אכתוב שיר, זה היה מוזר."
"בשנייה שהוא נהרג, המשפחה שלו פנתה אלי ואמרה אתה תכתוב עליו שיר, קראו לו שיאל כנפו, ובאחד הפעמיים במלחמה שהרגשתי שאני לא יודע איפה אני מה אני עושה פשוט הייתי מגיע לפה ומנסה קצת לעבוד על מוזיקה ואולי קצת לדבר עם אנשים, פשוט לצאת מהבית יותר".
"באחת הפעמיים נשארתי פה לבד באולפן , המפיק שלי צרויה כבר הלך, לקחתי את הגיטרה פתחתי את ההקלטה שלי בפלאפון ואמרתי אני רוצה לדבר לשי להגיד לו מה אני מרגיש. התחלתי לנגן ופשוט הוצאתי מעצמי כמה דקות של דיבור. כמה ימים אחר כך נכנסתי להקלטה, כבר הספקתי לשכוח שהיא קיימת ופשוט זה היה כזה ממש כאילו שיר מהתחלה ועד הסוף, החלטתי לעשות את זה לזכרו".
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים