אחת הבעיות בחברה הדתית וגם רבנים שותפים לה, היא אמירת היגדים הנראים כביכול הלכתיים למרות שאין להם שום ביסוס הלכתי, והערבוב בין השקפות ודברי אגדה לבין טיעונים הלכתיים.

אתן דוגמאות מתחומים שונים. יש היגדים שנאמרו כדרשנות או כדברי חיזוק אך לאחר מכן מתחילים להיתפס כטיעון הלכתי או סמכותי.

1. בני תורה הם כמו בני לוי ובני לוי פטורים משירות צבאי – כבר הראו רבים וטובים שהאמירה הזו חסרת שחר. הרב יצחק שילת ראש ישיבת מעלה אדומים: "יש הנתלים בדברי הרמב"ם בהלכה האחרונה מהלכות שמיטה ויובל. במחילת כבודם אין לדבר שחר. הרמב"ם מדבר שם דברי מוסר כדרכו בסופי הלכות על "כל איש ואיש מכל באי העולם", ואומר שהקב"ה יזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו לפרנסתו, וברדב"ז שם: "ולא שישליך עצמו על הציבור", עיין שם הראיה), ואינו מזכיר כלל בהלכה זו מלחמה".

2. שירות נשים בצבא. לפי ההלכה אסור שבת תהיה תחת רשות גבר אחר שאינו בעלה, ולכן בת לא יכולה להיות תחת "רשות" מפקד – אין לזה שום מקור בהלכה, ובת בצבא אינה תחת "רשות" מפקד, היא תחת רשות פקודות הצבא.

3. אחרי שהגענו לארץ ישראל לא יהיה חורבן שלישי – אמירה שמיוחסת לרב הרצוג מסתבר שנאמרה כדברי חיזוק. איש לא יודע אם אנו בתקופת בית שלישי. וגם גוף הטענה שלא יהיה חורבן שלישי לא מופיעה במקורות ההלכה תלמוד ורמב"ם.

4. לנאצים/החמאס יש דין עמלק – עמלק זהו עם מסויים קונקרטי שאבד זיכרו כעם לאחר שסנחריב בלבל את האומות.

אפשר להביא עוד אמירות רבות שמופרחות לאוויר והן חסרות כל ביסוס הלכתי. שמעתם שמצטטים מקור, תפתחו אותו, תבדקו, תראו מה כותבים המפרשים.

=======

הרב אלי רייף הוא רב קהילות 'שחר' ו'חושן' במודיעין