שלושה חודשים לאחר נפילתו בעזה של רס"ל (במיל') ידידיה אליהו הי"ד, מוציאים בני משפחתו סרט מיוחד לזכרו. בסרט מספרים חבריו של ידידיה ובני משפחתו על דמותו הייחודית, ועל הערכים שהובילו אותו בחייו. הרב יורם אליהו, אביו של ידידיה, ר"מ במכון מאיר ומלמד ותיק בת"ת מורשה בירושלים מספר בין השאר כי בנו הלך להחזיר את כבודו של עם ישראל אחרי אירועי השבעה באוקטובר, וזו צריכה להיות גם המטרה של המלחמה.
"הכל התחיל ביום רביעי, יומיים לפני שידידיה נהרג" מספר הרב יורם אליהו על בנו. "נכנסתי לשנת צהריים קצרה, ואני חולם את ידידיה נכנס הביתה עם הקיטבג ואומר 'שלום, חזרתי'. אז פתאום אני מרגיש איזה פלאש, אור חזק שמעיר אותי, ולרגע לא יודע איפה אני נמצא. אמרתי לאשתי חלמתי חלום טוב על ידידיה, הוא בא הביתה עם אור גדול, בעז"ה".
"ביום חמישי, שבוע לפני שהוא נהרג הוא מתקשר אלינו ואומר שלוקחים להם את הפלאפונים, 'אנחנו נכנסים פנימה', זו הייתה השיחה האחרונה. רציתי, בלב של אבא להגיד לו 'ידידיה, אל תסתער ראשון. אל תקפוץ מהפומה ראשון'. אבל לא אמרתי לו את זה, כדי שהדאגה שלנו לא תגרום להרפות ידיו במלחמה. כל הזמן צריך לזכור שהעניין הוא כבוד ישראל שהושפל בשמחת תורה, ומטרתנו להחזיר את כבוד ישראל שחולל. לזה ידידיה הלך, וזה מה שצריך להיות בסוף המלחמה הזאת" סיפר אביו.
הרבנית זיוה אליהו, אימו של ידידיה, מתארת את הרצון של ידידיה לעסוק בחינוך, ובעיקר בהכוונת בני נוער. לדבריה "ידידיה היה ילד מאוד קל לגידול, חלום של אמא. ילד עם הרבה רגשי קודש, כולו שירה, כולו נחת. אני לא זוכרת שהוא היה מפסיד תפילה, גם בגיל הנעורים. ברור לנו שאת החיים שלו הוא ייעד לחנך, להצמיח ולגדל ילדים ונוער. ברור לנו שזה היה הכיוון שלו".
במהלך הסרט סיפרה אלמנתו של ידידיה, מיתר אליהו, על הרצון שלהם יחד ליישב את הארץ. "החלום זה היה בניין הארץ, שתהיה נחלה, שנהיה חלק מהבניין שלה. השתדלנו שגם הבחירה שלנו בישוב הארץ, תהיה גם מתוך מקום שיהיה לנו טוב", על בוקר שמחת תורה האחרון מספרת מיתר "זה היה החג הראשון שלנו בישוב. אכלנו עם חברים והיה נורא כיף. בבוקר הגיע ראש המועצה לתפילה וסיפר שנפתחה מלחמה בדרום, ושיש אירוע מאוד גדול. הוא רץ הביתה, התקשר למפקד שלו שאמר לו שעוד לא הקפיצו אותם, אבל להיות זמין. לקראת צאת החג הוא קיבל זימון".
בהמשך, מסבירה מיתר שידידיה לא היה צפוי להיכנס עם הכוח בו הוא נכנס לעזה, אלא להישאר עוד זמן בחוץ, אך כאשר התפנה מקום באחד הפומות הוא היה הראשון להתנדב לאייש בה את המקום. "זה היה ברור שזו המלחמה עכשיו, וזה מה שצריך לעשות, וזה התפקיד שלו. הוא גם כל כך שמח שהוא בעזה, שהוא בגזרה החמה, שהוא במקום של הנקמה, במקום של העשייה. שמחתי בשבילו שטוב לו עם זה שהוא מרגיש בעשייה, שהוא מרגיש בחזית, שהוא במקום שעם ישראל צריך אותו".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
