הנני לחינוך – המחנכים הם שותפיו של הקב"ה
במאמר קצר זה, לא אעסוק בתורתו הגדולה של הרב שדמותו הייתה חסרה לנו כל כך השנה, לא בדמותו הציבורית ועיסוקיו הרבים שנבעו כולם מתוך תפיסת עולמו התורנית אלא בדמותו כמחנך

המפגש הראשון שלי עם הרב, כ-90 בחורים צעירים המתחילים דרכם בישיבת אור עציון, שיעור ראשון בביתו של מו"ר, והרב שואל כל אחד מה שמו ואיפה גר. כמה ימים לאחר מכן שיעור שני בבית הרב, נכסים, מתיישבים וכשהרב נכנס הוא מתחיל לעבור תלמיד תלמיד, לומר את שמו, והמיקום בו ישב בפעם הקודמת.
אני יושב , מתפעל (אפילו אנחנו, החבר'ה, הצעירים, עוד לא מכירים זה את זה והרב בפגישה אחת כבר זוכר) ואומר לעצמי "מצאתי לי רב, כאן אלמד" וזכיתי ב"ה ללמוד בישיבה, להרגיש עוד אחד מבניו הרבים של הרב ולהרגיש קרוב ואהוב בקשר עם הרב במשך שנים רבות.
בשנה האחרונה , לאחר שסיפרתי סיפור זה וגם הבנתי, כי הרב עמל על כך (בכל שנה ביקש תיקיה עם תמונות ודמות תלמידי שיעור א והיה עובר על התיקיה עד שהכיר…) וראה חשיבות גדולה בהיכרות אישית עם תלמידיו הצלחתי להבין עוד קצת כמה היה הרב, מחנך.
במאמר קצר זה, לא אעסוק בתורתו הגדולה של הרב שדמותו הייתה חסרה לנו כל כך השנה, לא בדמותו הציבורית ועיסוקיו הרבים שנבעו כולם מתוך תפיסת עולמו התורנית אלא בדמותו כמחנך. גם בשיעוריו וגם בספריו בולטת מאוד תפיסתו הייחודית של הרב כמחנך.
בפירושו למסכת אבות על המילים "הוא היה אומר"- כותב הרב אין הכוונה רק לאמירה שנאמרה בשמו של בעל השמועה אלא "הוא היה אומר"- כך היה חי. זו תמצית חייו של אותו תנא. כך גם מו"ר . הוא לא היה בתפקיד מחנך , אלא תמצית חייו היו חינוך. כמה מתאים כי עלה לגנזי מרומים ב חנוכה.
אחת הדמויות שהרב זצ"ל הזכיר רבות היה רבי עקיבא ממנו למדנו הן על התפתחותו האישית והן על תפיסתו הלאומית והן על דמותו כמחנך. "מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, אמר לו רבי, החייתני! רבי עקיבא דרש "כל מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים".
תלמיד של רבי עקיבא (אחד מיני רבים, אפילו לא צויין שמו) לא נמצא כמה ימים, חבריו עוד לא באים לבקרו, כנראה לא חשבו שנוטה למות. "בסך הכל " לא מרגיש טוב… לעומתם, רבי עקיבא, גם שם לב, וגם הולך לבקרו, אומר מה שאומר, כנראה ביקור קצר…אבל התלמיד מרגיש כי "רבי החייתני"! החיות שמקבל התלמיד לא נובעת מתרופה שנתן לו רבי עקיבא , הרבה בזכות, שימת הלב הכבוד שהרב בא לבקרו, מהמילה המתאימה במקום הנכון.
ידוע כי הרב הגיע לכל שמחה ולהבדיל לכל שבעה של בוגר וגם של ילדיו, וגם אנחנו זכינו שהרב הגיע ב"ה להרבה מאוד משמחותינו אבל אני מבקש להזכיר דווקא שני אירועים שהרב לא הגיע. הראשון היה, בבר מצוה של הבן הבכור שלנו, נסעתי יחד עם בנינו להזמין את הרב (אני כבר הרבה שנים לא בישיבה) הרב מקבל אותנו בשמחה, מדבר עם חתן בר המצווה .וכשהרב קבל את ההזמנה, מסתכל ביומן ומתנצל שלא יוכל להגיע…לאחר כמה ימים קיבל בננו, חבילה בדואר, את הספר אורות התשובה עם ברכה לבר המצווה….. (בהמשך, בחר גם הוא ללמוד בישיבה).
באחת הבריתות ,תוך כדי הברית התקשר הרב לאחד המוזמנים שהיה לו פלאפון (בימים שלא לכולם היה…) כדי לברך אותנו ו…לשאול מה שם הרך הנולד…והוסיף: איזה שם יפה.
אולי עוד נקודה חינוכית מסיפור רבי עקיבא והתלמיד. האירוע ה"קטן" הזה מבחינת רבי עקיבא, לא עובר לידו. כשהתלמיד אומר לרבי עקיבא "רבי החייתני" רבי עקיבא מבין שכנראה מה שאצלו פשוט ,אצל אחרים לא ברור מאליו. ומיד יוצא לחנך את תלמידיו לחשיבות ביקור חולים.. הרב לא פעם, תיאר בפנינו את התלמידים העוסקים בתורה ואינם "פנויים" ללכת לבקרו …ואז היה מאריך בחינוך ל "תורת חיים" שאינה מנותקת מהחיים, מהמציאות.
"אדם המלמד תורה לחברו – כאילו ילדו ועשאו כאילו נותן לו חייו"
היכולת של מו"ר להעביר את מסריו התורניים, את המבט הנכון על תקופתנו, על תפקידנו האישי והלאומי, מבלי להיות נוכח פיזית בבית המדרש כל יום כל היום, הוא לימוד גדול נוסף על הדרך של מחנך גדול .האמירות הברורות, העמוקות והבהירות פעמים בשיעור בעומק, פעמים במילה ופעמים רבות בחיבור בין המציאות שנקרתה לבין האמירות והמעשים בישיבה הורתה דרך מאוד בהירה.
כשהגיעו העולים מאתיופיה ,לא (רק) דיברו בישיבה על נס קיבוץ גלויות נשלחנו לשליחות במרכזי הקליטה, להיות איתם בשבתות ולדאוג לפעילות במהלך השבוע, כך בפתיחת שערי הברזל עוד לפני העלייה מברית המועצות, כך ביציאה בשבת לחפש חייל שנחטף והיה חשש לחייו, כך בשותפות של כולנו בחתונות הגרים ועוד ועוד.
אחד המסרים החשובים שהיה לרב חשוב להעביר לעוסקים בחינוך הוא הרמת הערך הן של המחנך ומתוך זה למתחנך כי אם בחר בכם הקב"ה להיות מחנכים בדור הזה , אז הוא סומך עליכם. אתם המנהיגים, אתם שותפיו של הקב"ה, אמון גדול ואחריות גדולה. שנזכה בעז"ה.
"אדם המלמד תורה לחברו – כאילו ילדו ועשאו כאילו נותן לו חייו. וכמדובר באדם מרוחק מבחינה רוחנית הוא ממש מחיה אותו". (מו"ר הרב דרוקמן ,התורה לדורנו)
הרב יוני סמואל הוא ראש אולפנת בני עקיבא חן במדבר ותלמידו של הרב דרוקמן זצ"ל
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו