הבחורה שעמדה מאחורי הדלפק חייכה אלי ואמרה: "היי הרב, זוכר אותי?".

הנחתי על המשקל שתי חבילות פיתות לטובת מדורת ל"ג בעומר המתקרב, הבטתי אל השואלת ואימצתי את מוחי. לא נעים אבל…לא היה לי שמץ.

אומנם כמה שנים קודם כיהנתי כרב אולפנה, אבל המוכרת במאפייה, לפחות לפי ההופעה החיצונית, הפירסינג והקעקועים, ממש לא נראתה כמו בחורה דתית.

"תזכירי לי…", גמגמתי במבוכה.

"אני שירן", היא ציחקקה, "הייתי רבנית פורים בשמינית".

תוך שניה צפו לי הזיכרונות. שירן הייתה בחורה תוססת וחברותית, אך בקטע הרוחני כבר אז 'התנדנדה'. פורמאלית הייתה רשומה באולפנה, אבל הראש שלה היה במחוזות אחרים. שנתיים לאחר מכן פגשתי ברחוב את אִמָּהּ שסיפרה שבתה 'חזרה בשאלה'.

"היא גרה עם חבר חילוני בתל אביב, מחללת שבת ולא מעניין אותה שום דבר שקשור לתורה", מחתה האם דמעה, "אנחנו פשוט מיואשים…".

"הרב, אולי תגיד לי איזה דבר תורה על ל"ג בעומר?", קטעה שירן את חוט מחשבותיי.

הייתי בהלם. איזו סיטואציה מוזרה. אני עומד באמצע חשבון בקופה, כשהבא אחריי מחכה להניח את הקוראסונים שלו על המשקל, ובחורה שנראית ממש לא קשורה לחג המתקרב מבקשת בשליפה דבר תורה.

גירדתי בפדחתי. מה כבר אפשר לומר בעשרים שניות?! חשבתי להתחמק אבל משהו בקול שלה היה מתחנן, צמא, משתוקק. הרגשתי שאני לא מסוגל להגיד לה לא.

"ל"ג בעומר", אמרתי לשירן, "הוא החג של רבי שמעון בר יוחאי, איש תורת הסוד. אבל אנחנו הרי אנשים פשוטים. לא מבינים בקבלה ואין לנו מושג בסתרי התורה. מה החג הזה בעצם בא לומר לנו?".

שירן הנהנה בראשה לאות הזדהות עם השאלה אבל לא הוציאה הגה.

"אולי הוא בא ללמד אותנו", המשכתי, "שכמו לתורה, כך לכל הדברים בעולם, יש חיצוניות ופנימיות. יש גוף ויש נשמה. ל"ג בעומר בא ללמד אותנו את 'תורת הסוד'. להזמין אותנו להפסיק להתמקד בחיצוניות של האנשים והמעשים, ולחדור עמוק יותר, אל הלב הטוב ואל הנשמה הטהורה שמאירים בתוכם".

עשרים השניות שלי נגמרו והלקוח הבא כבר הניח על המשקל שקית עם מאפים.

"וואי, מה זה תודה, הרב", אמרה לי רבנית פורים כשלחלוחית נוצצת בעיניה הבורקות, "שיהיה לך ל"ג שמח".

****************************

אחד הרגעים הקסומים בחופה הוא כשהחתן הנרגש ניגש אל כלתו, מביט בעיניה במבט מאוהב וביד רועדת מכסה אותה בהינומה.

ללא מילים הוא כאילו אומר לה: "אהובתי. כמה שאני מכיר אותך, אַת עדיין סוג של 'סוד' נסתר ומכוסה עבורי. אני יודע שיש לי עוד המון מה לגלות עלייך ואיתך, ומה שהלב שלי מרגיש כלפייך עכשיו הוא רק שלהבת קטנה מהאש הגדולה שעוד תבער בינינו בעתיד שנרקום באהבה ביחד".

נדמה לי שאותה אמירה נכונה לא רק לגבי זוגיות, אלא לגבי כל המפגשים שלנו עם העולם: בלימוד התורה – המימד העלילתי הוא אולי מרתק, אבל הוא רק המעטפת, הקצף שעל פני המים. תחתיו נמצאים מרחבים ועומקים מדהימים ועליהם ביקש דוד המלך: "גַל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך" (תהילים קיט,יח).

במציאות – המבט החיצוני מספר שְמִי שמנהל את העולם הם הפוליטיקאים ומי שנחשב הם בעלי ממון וכוכבים מפורסמים. העיניים של תורת הסוד רואות את בורא עולם מושך בחוטים ואת ידו שמניעה תהליכים. הן מגלות שההיסטוריה היא רק 'הסתר-יה'.

וכך גם באדם – האם נמשיך לחרוץ גורל ולקבוע עמדה בשבריר שניה רק על פי מראה עיניים?!האם נבין שמאחורי החיצוניות מסתתרת נשמה ומאחורי הפָּנִים יש גם פְּנִים?!האם נדע להעריך כוונות ולא רק מעשים, השתדלויות ולא רק הצלחות?!

האש הבוערת של ל"ג בעומר בכוחה להאיר את עינינו לראות את המֵעֶבֶר שבכל דבר ולגעת בלב של החיים ולא רק בגוף שלהם.

אם נרשה לעצמנו להיות קצת יותר אנשי 'תורת הסוד', נזכה להיות גדולים יותר, מאירים יותר ויהודים יותר.