ח"כ חילי טרופר מהמחנה הממלכתי פנה הערב (שלישי) למפגיני "מחאת המילואימניקים" אשר קראו לסרבנות בעקבות הרפורמה המשפטית, וקרא להם שלא לסרב פקודה. בפוסט שכתב בפייסבוק הביע תמיכה במחאה נגד הממשלה, אך הבהיר כי השימוש בסרבנות עלול לפגוע במדינה.

הפוסט המלא של טרופר:

אחיי ואחיותיי המילואימניקים והמילואימניקיות, אל תסרבו. דווקא משום שאני יודע שמדובר בציונים ובפטריוטים ישראלים, שנתנו את מיטב שנותיהם למען המדינה, ודווקא משום שאתם רחוקים מכינויי הגנאי שהממשלה מדביקה לכם והגדרתכם כBDS, אני מבקש שלא תוותרו על השותפות הישראלית.

אני יודע שזה נובע מדאגה עמוקה ואהבה לארץ הזו, אני שותף לדאגה וכמובן לאהבה. אבל שימוש בסרבנות עלול לפגוע דווקא במקום הזה שאנו כה אוהבים. לצערי, יש גורמים רבים שמסכנים את הלכידות הפנימית ומפרקים אותנו מבפנים. חלקם באים מתוך הממשלה. אבל אסור לנו להיות שותפים בפירוק הפנימי.

הממשלה הזו אכן מייצרת סדק עמוק בעם והיא בוודאי לא מופת של סולידריות, אבל מולה אסור להעמיד עוד חוסר אחריות והפקרות. גם לא פטריוטיות על תנאי או אחריות לאומית בערבון מוגבל. מולה צריך להציע את האפשרות המחברת והמחויבת לשרת את המדינה תמיד.

הרי חיזבאללה וחמאס כאן. עכשיו. כל הזמן. בלי קשר למהפכה המשפטית. מי יעמוד מול האויב? מי יגן על הארץ הזו? גם הערב ישכבו חיילים במארבים, יתכן ויהיו פעולות מוטסות מעבר לקווים ובוודאי שייאסף מודיעין סודי שיציל חיי אדם. בכל אלה יהיו שותפים ישראלים מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים, מתנגדי הרפורמה ותומכיה. כך זה היה תמיד. וכך זה חייב להימשך.

לסרב לשרת זהו מעשה לא אחראי גם מבחינה ביטחונית פשוטה וגם מבחינה חברתית והחובה לשמור על לכידות פנימית. מי שיסרב לשרת הפעם, לא יוכל לבוא בפעם אחרת בטענה כלפי סרבנים בשל עמדות הפוכות. לכולנו יש ציפורי נפש ועולם ערכים שעומדים בסכנה. ראוי שכולנו נאבק כל אחד על דרכו. אבל כשהשירות בצה"ל מחוץ לוויכוח.

בימי ההתנתקות מרצועת עזה, היו רבנים בולטים ולא אחראים שקראו לסרב פקודה. טוב שצעירי הציונות הדתית היו אחראים יותר מאותם רבנים ובחרו לציית לפקודות. זה אמנם שבר את עולמם, זה היה מנוגד לכל מה שהאמינו בו, לפעמים היה מדובר בפינוי משפחותיהם וחבריהם, אבל רובם המוחלט גילה אחריות.

גם הפעם, יש לקוות, שרוב מוחלט של הטייסים, הלוחמים ואנשי המודיעין, שמרגישים שהבית קורס עליהם ושתפיסת עולמם נרמסת יגלו יותר אחריות מכמה מנהיגים שנוהגים בחוסר אחריות, ולא יסרבו פקודה.

אני מכיר חברים מעולים, שיוצאים מדי מוצאי שבת להפגנות מתוך דאגה עמוקה לדמוקרטיה הישראלית ולא מאיימים בסירוב פקודה או אי גיוס למילואים. אני משוכנע שכך נוהגים וינהגו רוב מוחלט של המפגינים הפטריוטים.

יש בצוות שלי מהצבא כאלה שמתנגדים למהפכה המשפטית וכאלה שתומכים בה. אבל לכולנו ברור שלא שוברים את הכלים, שלא שוברים את צה"ל, שלא שוברים את הבית המשותף. זו הרעות והשותפות שיש רק בצה"ל.

כל מי שרוצה שהבית המשותף שלנו ימשיך לעמוד על תילו, חייב להתנגד בצורה ברורה לסרבנות או לאיום בה. האהבה הגדולה לארץ שלנו, היא שמפעילה אותנו. היא זו שגורמת לי שלא לשתוק מול המהלכים הקיצוניים של הממשלה, והיא זו שגורמת לי לעשות הכל כדי שנישאר כאן ביחד.

זו המדינה שלנו ולכן אנו יוצאים להיאבק על פניה. זו המדינה שלנו ולכן לא נסרב פקודה.